רקע
מאז הקמתה, ניצבה מדינת ישראל בפני איומים ביטחוניים אשר מערערים על קיומו הפיזי של המפעל הציוני. בעשורים האחרונים נוספים גם איומים מסוג חדש, כאלה המערערים על זכות הקיום של מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי. הלכי רוח אולטרא-ליברליים ותפיסות תרבותיות פוסט מודרניות, אשר שוללים את רעיון הלאומיות ורואים בציונות תנועה כוחנית ובלתי לגיטימית, חותרים נגד אופייה של מדינת ישראל כמדינת לאום וזהותה כמדינה יהודית. מגמות אלה, אשר רווחות באקדמיה, חודרות גם לשיח הציבורי הישראלי ותופסות אחיזה במוקדי הכוח בכלי התקשורת, במערכת המשפט, בארגוני המגזר השלישי ואף במערכת החינוך.
אחד מן הכוחות המשפיעים ביותר על מדיניות ציבורית הם צוותי מחשבה ומכוני מחקר. בהתאם לתהליך מקביל המתרחש בכל הדמוקרטיות המערביות, גופים אלה תפסו את מקומן של המפלגות בהתווית האידיאולוגיות וכיום הם ממלאים תפקידי מפתח בניסוחן וקידומן של יוזמות מדיניות, תוכניות כלכליות ומיזמים חינוכיים. במימונם הכבד של גורמי חוץ רבים, גופים אלו פיתחו נגישות למוקדי ההשפעה בחברה ועמדותיהם קיבלו משקל רב בקביעת סדר היום הלאומי ובהגדרת השיח הפוליטי ה-"נכון" וה-"ראוי".
עד עתה, לא היה בנמצא גוף מאורגן אשר ינסח חלופות יצירתיות, אקטיביות וברות יישום למצאי הקיים. למחנה הציוני היה תמיד קל להגדיר למה יש להתנגד, אולם חסר היה את היכולת להציע, להגדיר ולקדם כיווני מחשבה חיוביים משלו. המכון לאסטרטגיה ציונית שואף להביא את חוסר האיזון לסיומו.
יתרה מכך, מאז מלחמת ששת הימים, תופסת סוגיית גבולותיה של מדינת ישראל חלק ניכר מהשיח הציבורי והפוליטי בחברה הישראלית. העיסוק המתמשך בנושא זה הביא להעמקת השסעים בחברה הישראלית והותיר בצל סוגיות מהותיות אחרות. כך קרה שבעשורים האחרונים הזניחו חברי המחנה הציוני, מימין ומשמאל, את העשייה הציונית במגוון תחומים: קליטת עלייה, יישוב הנגב והגליל, חיזוק הזהות היהודית, עשייה למען צדק חברתי, קידום חינוך ציוני ועוד. על כן, בחרו מייסדי המכון שלא לעסוק כלל בשאלת הגבולות.
כאשר הגיש המכון לאסטרטגיה ציונית בשנת 2006 את הצעת החוקה המקצועית והמקיפה שלו לנשיא ולכנסת, הדבר היווה את סימן לחזרתו הברוכה של המחנה הציוני לתמונת הדיון על צביונה של מדינת ישראל. כיום, איננו מסתפקים עוד בהתנגדות למחשבה ההגמונית השלטת, אלא מציעים חלופה קבילה, בדוקה וראויה. כעת, מוטל עלינו לשווקה ביעילות אשר תביא לאותו שינוי מהפכני אשר נדרש כל כך בתחומי החוסן הלאומי, הריבונות, החינוך וההתיישבות. את המוטל עלינו עשה נעשה.
