ריבונות על תנאי: היקף התמיכה של ממשלות זרות בארגונים פוליטיים בישראל
לקריאת נייר העמדה המלא
לקריאת תקציר המנהלים
התכתבות בנושא כפי שמובאת בגיליון סתיו תש"ע של תכלת
סיכום הכנס שנערך בנושא בכנסת. 1.12.09.
נאומו של פרופ' שטיינברג בפתיחת כנס בנושא בכנסת. 1.12.09.
הצעת חוק שהונחה על שולחן הכנסת בעקבות הפרסום. 8.2.10 .
מן התקשורת:
כתבה במהדורת מבט - הערוץ הראשון, 1.12.09.
דיון בתוכנית פופוליטיקה- הערוץ הראשון, 1.12.09.
פרופ' ג'ראלד שטיינברג מתראיין לתוכנית לונדון וקירשנבאום –ערוץ 10, 22.11.09
"הקרן להעמקת השסעים"- ישראל הראל/ הארץ, 11.02.10.
"הארגונים שנגדנו"- דרור אידר/ ישראל היום, 9.12.09.
"שוברים שתיקה" (1,2)- אורי פז/ מקור ראשון, 3.12.09.
"שקיפות תמנע תרומות חוץ לארגוני שמאל"- בני טוקר/ערוץ 7, 3.12.09.
"ממשלות באירופה תרמו מיליונים לארגוני שמאל", אריק בנדר/ מעריב-NRG, 1.12.09.
"אירופה תורמת מיליונים לארגוני השמאל באזור"-, פנחס וולף/ וואלה!, 1.12.09.
"ממשלות באירופה תורמות מיליונים לארגוני שמאל בישראל"- רונן לייבוביץ'/ נענע, 1.12.09.
"את עמותה או סוכנת זרה?"- סופיה רון יוסף/ מקור ראשון, 29.11.09.
"מגנים סרבנות, אבל"- בן דרור ימיני/ מעריב-NRG, 21.11.09.
"הזרוע הנעלמה של האיחוד האירופי" (חלקים 1,2,3)-אריאל כהנא/ מקרו ראשון, 20.11.09.
תגובת הארגונים:
נייר עמדה מטעם "הקרן החדשה לישראל" בתגובה לכנס
מכתב מחאה על הכנס מטעם הארגונים
מכתב מטעם ארגון "מוסווא"
תקציר
ארגונים לא ממשלתיים (NGOs) מחזיקים בעצמה פוליטית ומשפטית משמעותית בישראל, בייחוד באמצעות השימוש שהם עושים בשפה ובמסגרת הערכים של זכויות אדם וסיוע הומניטארי לפלסטינים. ארגונים אלו הינם גם נתיב מרכזי, ולעיתים קרובות חבוי, להשפעה חיצונית על מדיניות החוץ והביטחון הישראלית.
חלק גדול מהמימון לשדולות הפוליטיות שטוענות שהן ממוקמות בלב ״החברה האזרחית״ מגיע ממקורות זרים – בייחוד ממשלות אירופיות, כולל הנציבות האירופית – כמו גם קרנות ביניהן הקרן החדשה לישראל (NIF), קרן פורד, ומכון החברה הפתוחה (OSI). המשאבים הנדיבים שמספקים תורמים חיצוניים אלו, מאפשרים לרשת הארגונים הלא ממשלתיים בישראל לקדם אידיאולוגיה פוליטית מסוימת, ולהתנגד למדיניות הממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי בשלל נושאים.
הארגונים שנידונים בניתוח זה פעילים במיוחד והינם משתתפים בולטים, הן בדיונים המקומיים והן בדיונים הבינלאומיים, בנושאים כמו מעמדה של ירושלים ועתידה, השטחים בגדה המערבית אשר נתונים במחלוקת, ופעילויות צה״ל. ארגונים לא ממשלתיים אלו מפרסמים הצהרות ודו״חות בעלי חשיפה גבוהה, מחוללים הד תקשורתי, מארגנים הפגנות, מרצים בפני קבוצות סטודנטים ויחידות צבאיות, ועותרים לבתי המשפט בשביל לקדם את האג'נדה הפוליטית שלהם.
בזירה הבינלאומית, אותם הארגונים מגישים הצהרות למסגרות עבודה של האו״ם כמו מועצת זכויות האדם, מריצים קמפיינים תקשורתיים עצומים, והם מהווים את חוד החנית של תביעות משפטיות נגד ישראל במספר מדינות. עשרות מיליוני השקלים, היורו והדולרים שהם מקבלים כל שנה מממשלות זרות, הופכים את רשת הארגונים הלא ממשלתיים לעוצמתית הרבה מארגונים ישראליים אחרים, אשר לא נהנים מתמיכה דומה של ממשלות זרות. לדוגמא, כפי שדו״ח זה מציג, ארגונים מקומיים שממומנים בידי ממשלות זרות אחראים לכמות ניכרת של עתירות שמובאות בפני בית המשפט העליון בישראל. אזרחים, תושבים, אפילו אלו שאינם תושבים מחזיקים בזכות העמידה בפני שיפוטו של בית המשפט העליון, בלי שיצטרכו לספק ראיות על פגיעה אפשרית או ממשית. באופן זה, אדם בודד או ארגון שמתנגדים למדיניות, לחוק, או לפעולה מנהלתית יכולים ליזום הליכים משפטיים, גם אם האדם או הארגון לא מושפעים מהם ישירות. יתרה מכך, בתי המשפט הישראליים משחקים תפקיד מרכזי בקביעת המדיניות הציבורית, בייחוד בנוגע לסכסוך הערבי-ישראלי, ובשל כך הם מגבירים את השפעתם של הארגונים שפועלים בשטח זה.
בתי המשפט בישראל הפכו לזירה מרכזית להתמודדות עם סוגיות חברתיות ופוליטיות מתמשכות, בה ישנו יתרון מכריע לקבוצות שמחזיקות במשאבים שאותם הם מסוגלות להקדיש לפעילות זו. תמיכה נרחבת מממשלות אירופיות וקרנות פרטיות מעניקות לארגוני אופוזיציה לא ממשלתיים פוליטיים בישראל את היכולת לעמוד בנטל הכספי של כתיבת והגשת עתירות רבות לבתי המשפט. מימון חיצוני זה מאפשר לארגונים אלו להפוך ל״שחקנים חוזרים״ בתהליך המשפטי בישראל, ובכך להחזיק בהשפעה רבה על עיצוב המדיניות.
כמדינה דמוקרטית בעלת מערכת פוליטית פתוחה וסובלנית, אשר ניצבת מול חזית חיצונית שרובה עוינת, החברה הישראלית פגיעה מיוחד למניפולציות של ארגונים לא ממשלתיים הזוכים למימון חיצוני. השפעה פוליטית זרה מסוג זה מהדהדת ברחבי החברה האזרחית. התערבות זרה חבויה זו מפרה את ריבונות ישראל ועצמאותה בכך שהיא פוגעת באיזון התהליך הפוליטי, ומשבשת את מדיניות הממשלה הנבחרת והזרם המרכזי של הרוב הציוני בארץ.
ברחבי העולם, ארגונים לא ממשלתיים שממומנים בידי ממשלות זרות ניכרים בהתנגדותם למדיניות הממשלה הדמוקרטית ולהשקפות אחרות של גורמי החברה האזרחית. באמצעות הצהרות תכופות לגופי האו״ם והופעה בפניהם, בנוסף לגישתם למסגרות העבודה של התקשורת וגופים דיפלומטיים, ארגונים אלו הפכו להיות משפיעים ביותר. גורם משמעותי בנושא הוא זהותם הישראלית, אשר מספקת לארגונים לא ממשלתיים אלו את האמינות והמסווה של נכונות מטרותיהם. מספר ארגונים פוליטיים ישראליים אשר ממומנים בידי ממשלות אירופיות מחזיקים משרדים ונוכחות פעילה בוושינגטון, ניו-יורק, לונדון, בריסל וערים אחרות.
מחקר זה מציג ניתוח מפורט של פעילויותיהם של למעלה מ 20- ארגונים לא ממשלתיים בישראל הממומנים בידי ממשלות זרות. אנו בוחנים את האג׳נדה הפוליטית של קבוצות אלו ואת הדרך שבה הם משפיעים על עיצוב המדיניות בישראל ועל הדיון הציבורי, כולל השימוש התכוף שהם עושים במערכת המשפטית. דו״ח זה גם מתייחס למחסור באחריותיות ובשקיפות, הידוע כ״גרעון הדמוקרטי״, ואשר מאפיין ארגוני חברה אזרחית פוליטיים רבים.
לדוגמא, בצלם קיבל 27% מתקציב 8 מיליון השקלים שהחזיק בשנת 2007 מממשלות זרות, בנוסף להכנסה ניכרת שמקורה בקרנות זרות. בעוד מקורות אלו רשומים בדף התורמים של הארגון, התערבות ממשלתית משמעותית זו מטושטשת בהצהרתו הרשמית של הארגון: ״בצלם הינו עצמאי ובלתי תלוי. הוא ממומן על ידי תרומות בלבד מקרנות באירופה וצפון אמריקה.״ ארגון לא ממשלתי זה מייחד את ״עיקר מאמציו לשנות את מדיניותה של ממשלת ישראל בשטחים שכבשה,״ מטרה פוליטית שנתמכת בידי המשרד של בצלם בוושינגטון, אשר מפרסם את האג׳נדה של הארגון ישירות לפקידים בכירים בארצות הברית. למרות שהוא נחשב באופן נרחב כארגון זכויות האדם המרכזי בישראל, בצלם ניצב בפני ביקורת רצינית בשל פירושו המוטעה למשפט הבינלאומי, מחקרו הלא-מדויק, סטיות בסטטיסטיקות שמפרסם הארגון (כולל ברשימת ההרוגים הפלסטינים), וגישה מוטה וסלקטיבית להפרות שמבוצעות נגד ישראליים. מתודולוגיות בעייתיות אלו מעצימות את הנרטיב הפלסטיני של ״קורבנוּת״ ומציירות את ישראל כמגבלה היחידה לשלום.
עדאלה מעורב עמוקות בניסיונות להכפיש את ישראל ולהרשיע אותה, כולל במסגרות העבודה של האו״ם. ארגון לא ממשלתי זה סייע בהכנת פרסום פסאודו- אקדמי, אשר מתייג באופן מוטעה את אמצעי ההגנה העצמית של ישראל כ״מעשים לא אנושיים של אפרטהייד...אשר מבוצעים בהקשר של משטר ממוסד של אפלייה שיטתית ועליונות של קבוצה גזעית אחת על פני השניה.״ פעילותו הפוליטית של עדאלה בישראל כוללת הצעת ״חוקה דמוקרטית״ אשר תשנה באופן קיצוני את חוקי ישראל, תחסל את סמלי המדינה היהודיים ותגביל את ההגירה היהודית לארץ לצרכים ״הומניטאריים״ בלבד. פעילויות אלו מגובות בתקציב של 5 מיליון שקלים (ב-2007), 22% מתוכו הגיע מממשלות זרות.
באופן דומה, עיר עמים, עם תקציב של 4 מיליון שקלים בשנת 2007, מקדם את הטענות הפלסטיניות בנוגע לירושלים. מפות הארגון מסמנות בתים ברובע היהודי שבעיר העתיקה, כמו גם את שכונות גילה, רמות ופסגת זאב, כהתנחלויות. בעוד שבאופן רשמי הארגון עוסק במטרה האוניברסאלית של ״פעילות משפטית שנועדה לעכב ולמנוע צעדים חד צדדיים הפוגעים במרקם החיים בעיר״, המאמץ המשפטי שלו מכוון נגד פעילויות בנייה יהודיות בלבד. עיר עמים קיבל 67% מתקציבו בשנת 2007 ממקורות ממשלתיים חיצוניים.
ארגונים לא ממשלתיים אלו ואחרים אשר נבחנים בדו״ח זה תומכים במדיניות ובאינטרסים של אלו המממנים אותם, ובכך מביאים לעיוות של השיח הפוליטי והחברתי בישראל, ושל הדיון הלאומי בסוגיות בעלות חשיבות מכריעה. ויכוחים מהותיים ודיונים על מדיניות בנוגע למשא ומתן לשלום, להתנחלויות, לביטחון, לתגובות ישראל לטרור, למעמדם של פלסטינים אשר מהגרים לישראל באמצעות נישואים לערבים-ישראלים, ומספר נושאים מרכזיים אחרים נתונים תחת לחץ חיצוני חבוי. בו בזמן, ארגונים לא ממשלתיים פוליטיים עושים שימוש במימון האירופי בשביל להתנגד למדיניות ממשלתה הנבחרת של ישראל ולערוך מסעות הסברה נגדה, בכל רחבי העולם.
בהתבסס על ניתוח זה, יש חשיבות רבה לכך שהממשלה בישראל תתייחס למשמעויות הנגזרות מהמימון הזר העצום לארגונים לא ממשלתיים פוליטיים. בעוד שיש לשמר את עקרון חופש הביטוי, בו בזמן יש להגביל את היכולת של מדינות זרות לתמרן את הפוליטיקה הישראלית ולתרום לדמוניזציה של הציונות, ובכך לערער את הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל.
הצעד הראשון והבסיסי ביותר בתהליך זה הינו להבטיח את השקיפות של העברת הכספים הזרים לארגונים לא ממשלתיים, עוד לפני ההעברה של הכספים עצמם. אנו מציעים כי גופים הקשורים בממשלות זרות יהיו מחויבים להודיע לממשלת ישראל על כל החלטה להעביר כספים לארגון ישראלי לפחות 60 יום לפני שהעברה כזאת מתבצעת בפועל, וכי מידע זה יהיה נגיש לכלל הציבור. אנו גם מציעים כי ממשלת ישראל תדרוש מידע על תהליך קבלת החלטות המימון שבאמצעותו מדינות האיחוד האירופי מעבירות כספים לארגונים לא ממשלתיים קיצוניים בישראל וברשות הפלסטינית.
לקריאת נייר העמדה המלא
