מדיניות הגירה, נישואין ואיחוד משפחות בישראל
לנייר העמדה המלא
הרכב האוכלוסייה של מדינה משקף לא רק את אופייה אלא גם את לכידותה וחוסנה. מדינות דמוקרטיות אינן חוששות מגיוון בהרכב אוכלוסייתן, ויחד עם זאת, מדינות הלאום הדמוקרטיות חותרות לשמר את דמותן.
ישראל, כמדינת לאום יהודית ודמוקרטית, השוכנת בלבו של שטח עוין ברובו והמכילה בתוכה מיעוט לאומי גדול אשר אינו מפגין הזדהות עם מטרותיה ועם אופייה, נדרשת לגבש מדיניות הגירה מוסדרת.
המשפט הבינלאומי אינו מכיר בקיומה של זכות הגירה, ומותיר את השליטה על הרכב האוכלוסייה והסדרת ההגירה בידי המדינות הריבוניות וממשלותיהן, כאשר המגבלות היחידות הן הימנעות מהותרת אדם חסר אזרחות כתוצאה משלילתה של זו, ומניעת אפליה לרעה במדיניות ההגירה של קבוצה מסוימת על רקע אתני, דתי או גזעי.
על רקע האינתיפאדה השנייה שפרצה בשנת 2000, חוקקה ישראל את "חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)" שגרסתו האחרונה נתקבלה בשנת 2007 והוארכה שוב ושוב, חוק שמטרתו להגביל כניסת בני זוג מאזורי סיכון וממדינות אויב.
מדינת ישראל, נכון להיום, אינה מעגנת בחקיקה ראשית מדיניות סדורה בנושא ההגירה בכלל, ובנושא הגירת בני זוג בפרט. הליך התאזרחותם של בני זוג זרים ("ההליך המדורג") מעוגן בהנחיות פנימיות של משרד הפנים. במתכונתו הנוכחית הליך זה אינו נותן משקל רב לאינטרסים כלכליים ותרבותיים, ומתמקד בעיקר בכנות הנישואין ובהימשכותם.
לאור חסרונה של מדיניות הגירה כללית, הוראת השעה המגבילה כניסת בני זוג ממדינות אויב ומאזורי אויב באופן כמעט גורף, מצטיירת, לכאורה, כדרקונית וגזענית.
בהמשך להצעותיה של ועדת רובינשטיין שדנה בניסוח מדיניות הגירה שתשקף אינטרסים ציבוריים נוספים, נייר עמדה זה מציע כמה המלצות למדיניות בדבר ההגירה באמצעות נישואין.
על המדינה לגבש תנאים כלליים-אוניברסאליים ל"הגירת נישואין" ואיחוד משפחות, המגיעה לישראל מכלל המדינות. יודגש כי על תנאים אלו להיות כלליים ותקפים לגבי כל מהגר-נישואין באשר הוא, למעט אם הנו זכאי שבות. לא תתקיים כל הבחנה בין מהגרים ממדינות שונות לעניין העמידה בקריטריונים השונים.
את המלצות ועדת רובינשטיין בכל הנוגע לדרישת הנאמנות, המבחן הכלכלי, מגבלת הגיל ואיסור הפוליגאמיה יש לקבל, ולשכלל אותן מעת לעת בהתאם לנתוני המציאות המשתנה.
בכל הנוגע להגירת בני זוג ממדינות אויב, יש לאמץ מתכונת שלפיה יוטל איסור גורף על הגירת בני זוג ממדינות אויב מובהקות כגון סוריה, איראן ולבנון, ולהגדיר תנאים מחמירים להגירת בני זוג ממדינות סיכון כגון מצרים, ירדן, לוב ויתר מדינות ערב.
יש להוסיף תנאי להשתלבות תרבותית, ולהנהיג את שיטת המכסות בנוסף לתנאי ההגירה, ולא כחלופה להם.
לנייר העמדה המלא
