יהודי העולם ומדיניות השבות
העתידית
אתגרים, פתרונות והצעת החקיקה
לקריאת הנייר המלא
"מדינת ישראל תהיה פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות" – כך מתחילה הפִסקה המתארת את אופייה של מדינת ישראל במגילת העצמאות. עלייה בלתי מותנית של יהודי העולם לישראל היא מרכזית בתפיסה העצמית של ישראל כמדינה יהודית. חוק השבות, שעל פיו מתקיימת העלייה, הוא החוק אשר מגדיר את השותפות הלאומית בין יהודי התפוצות לעם היושב בציון ובכך מעצב את אופייה של מדינת ישראל כבית לאומי ליהודי העולם. חוק השבות הוא היחיד המגדיר את הלאומיות היהודית ברמה משפטית וקובע הגדרה ברורה לשאלת "מיהו יהודי". לכן גם היום, כאשר העלייה בפועל לישראל קטנה מאוד, חשיבותו העקרונית והסמלית עליונה.
ראיית חוק השבות כמעין חוק יסוד המעגן ומגדיר את יהדותה של המדינה, הופכת אותו ל"פרה קדושה", כמעט האחרונה בציבוריות בישראל. עם זאת, בשנים האחרונות עולים קולות רבים המבקשים לדון בתוכן חוק השבות מחדש והועלו כמה הצעות לשינויו. מגמה זאת מייצגת את התחושה של חוגים שונים בישראל שהחוק יוצר מציאות חברתית חדשה אשר סותרת את המטרות המקוריות שלו. גל גדול של עלייה מברית המועצות לשעבר הביא למספר הולך וגדל של ישראלים (עולים וילדיהם) אשר אינם יהודים לפי ההגדרה הלאומית ולא לפי ההלכה. יותר מכך, תהליכים דמוגרפיים של יהודי העולם מראים שכל עלייה עתידית תהיה מורכבת ממספר גדול של לא יהודים על פי ההלכה האורתודוקסית: בני משפחה וצאצאי יהודים. מגמה זו מעלה שאלות בדבר שינוי הגדרותיה של החברה היהודית והשפעות עמוקות ורחוקות טווח על אופייה ועתידה של מדינת ישראל.
היום קיימות כמה הצעות לשינוי חוק השבות, חלקן מהוות סעיף מהצעות להסדר חברתי כולל, כגון ההצעות לחוקה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, המכון לאסטרטגיה ציונית ואמנת גביזון-מדן. סביב ההצעות האלה מתקיים דיון בכנסת במסגרת דיונים לקראת חוקה בישראל. באופן כללי אפשר לתאר את המגמה המשתקפת בהצעות הללו כצמצום של זכאות אוטומטית לעליית יהודים ובניהם, לזכאות לפי ההגדרה המסורתית האורתודוקסית המקובלת בחוק היום. במקביל, זכות העלייה מורחבת למי ששייך לקהילה יהודית או למורשת ולתרבות יהודית, בהתאם לחוק שייקבע.
בקשר למגמה זו של צמצום והרחבה צריך לשאול שתי שאלות עיקריות. 1: מהן המגמות בקרב יהודי העולם בקשר לזהותם ולהשתייכותם היהודית והשפעתן דרך העליות על החברה בישראל? האם השינוי הכפול המוצע מֵטיב להתמודד עם האתגרים הנגזרים מהתהליכים בקרב יהודי תפוצות? 2: מהם הקריטריונים שאפשר וכדאי לקבוע בחוק כדי להגדיר את ההשתייכות ללאום היהודי? הניסוחים הללו ישפיעו ברמה עקרונית, סמלית ומעשית על זהותה ועל גבולותיה של החברה היהודית וינתבו את מאבקי הזהות בעם ישראל לשנים הבאות.
נייר עמדה זה עונה על שתי שאלות עקרוניות אלו. הוא מנתח את מגמת הצמצום וההרחבה של זכות השבות מתוך ראיה כפולה של חוק השבות: החוק מגדיר ומעצב את הלאומיות היהודית המשותפת לישראל ולתפוצות מחד גיסא, וגם משפיע על הגבולות של החברה היהודית בישראל עצמה מאידך גיסא. המחקר מנתח את התהליכים שעוברים על קהילות יהודיות בעולם ואת ההשפעה של חוק השבות על החברה היהודית בישראל. המחקר מנתח שלושה תהליכים מרכזיים בתפוצות: התבוללות דמוגרפית, ירידת קרנה של הקהילה הממוסדת בעיצוב דפוסי השתייכות יהודית ויצירת קהילות חדשות אשר טוענות לשורשים יהודיים. אותן הקהילות אינן מזוהות בנקל כיהודיות לפי דפוסים מוכרים ועל פי חוק השבות. התהליכים הללו מעלים את שאלת זיהוי היהודים כשאלה מרכזית בקביעת מדיניות השבות, יחד עם שאלה מוכרת יותר "מיהו זכאי העלייה". סוגיית הזיהוי קשורה ללב העניין שלנו. כדי לממש את זכות השבות על המועמד לעלייה להיות מזוהה כיהודי או כצאצא של יהודי על ידי מדינת ישראל. במציאות של התבוללות וירידה בתפקידה של הקהילה הממוסדת בקהילות הוותיקות שאלת ההוכחה של השתייכות יהודית חורגת ממובנה הטכני ומקבלת מקום משמעותי בקביעת מדיניות השבות העתידית. בסוף מחקרנו נבחן את מגוון ההשפעות של העולים, בעיקר הלא יהודים, על החברה הישראלית.
בהתבסס על הניתוחים הללו, המחקר מציע מבנה וניסוחים של חוקי השבות אשר תואמים את ההתפתחויות בקרב יהודי העולם ומחזקים את ישראל כמדינה יהודית. בנוסף מוצע מנגנון רצוי ליישומם של החוקים ולניהול מדיניות השבות.
לקריאת הנייר המלא
