הפקעת הציונות: האם הארץ הזו היא עדיין ארצנו?
יואל גולובנסקי ואריאל גלבוע
אל המאמר המלא
בשנת 2000 פסק בית המשפט העליון כי אסור למדינה להקצות קרקעות לסוכנות היהודית למטרת התיישבות יהודית (בתוך תחומי הקו הירוק). הפסיקה קבעה כי פעולה זו מפרה את עקרון השוויון מכיוון שהיא מפלה לא-יהודים (ערבים) ומונעת מהם לרכוש דירות ובתי מגורים ביישובים יהודיים מסוימים. כל זאת חרף הפסיקה קודמת שבה התיר בית המשפט העליון למדינה למכור קרקעות במחירים מסובסדים באופן בלעדי לערבים (בדווים) באזור עירוני המיועד רק להם.
מאז, מקרים נוספים הועלו לדיון, ביניהם מקרה שבו נאסר על המדינה לפעול למען התיישבות יהודית גם בקרקעות של הקרן הקיימת לישראל שנרכשו מתרומות פרטיות של יהודים מכל רחבי העולם מאז שנת 1901. קק"ל הנָה חברה פרטית, אשר לה אמנה הקובעת כי מטרת הארגון היא רכישת קרקעות בישראל עבור התיישבות יהודית ופיתוחן על ידי העם היהודי. קרקעות אלו נועדו לא להימכר לעולם (אלא רק להיחכר) ולהישמר כפיקדון תמידי לעם היהודי. היועץ המשפטי לממשלה, שייצג את המדינה בתביעה המשפטית (אך לא התייעץ עם הממשלה), נקט עמדה האומרת כי קרקעות קק"ל, בדומה לקרקעות המדינה, אינן ניתנות לשימוש בלעדי של התיישבות יהודית.
התיישבות יהודית היא עיקרון בסיסי של המפעל הציוני בשאיפתו להקים מדינה יהודית ולקדמה. העותרים בכל אחד מהמקרים הללו הם ארגונים ערביים לא-ממשלתיים, ורבים מהם לבטח רואים בעתירתם נדבך נוסף במאמץ מתואם לביטולה של המדינה היהודית.
במאמר מאת חברי צוות החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית, יואל גולובנסקי ואריאל גלבוע, שפורסם החודש בכתב העת 'תכלת', דנים השניים במקרה זה, במהות הדמוקרטיה ובמוסריות של מדינה יהודית. טענתם היא, כי מדינות דמוקרטיות רבות, בדומה לישראל, הן מדינות לאום המקדמות את תרבות הרוב, את זהותו, את דתו וכן מעודדות הגירה של בני העם חזרה לארצם (לדוגמא: שוויץ, שבדיה, פינלנד, בריטניה, נורבגיה, דנמרק ויוון). הם מראים כי בית המשפט העליון כלוא בתפיסה צרת אופקים של דמוקרטיה ושהוא אינו תופס את טבען של מדינות לאום. הם טוענים כי בית המשפט העליון הנו גוף אליטיסטי ובלתי דמוקרטי המייחד לעצמו את הזכות לשנות את החברה הישראלית בניגוד לרצון הרוב המוחלט של אזרחיה ולרצון נציגיה שנבחרו באופן דמוקרטי.
אל המאמר המלא
