המזרח התיכון החדש לגמרי
יעקב פייטלסון
העימותים הבין-עדתיים ובין-דתיים הפנימיים במזרח התיכון המתרחשים עכשיו מול עינינו, קשורים לסיבות אובייקטיביות. את זה הבין בזמנו ולקח בחשבון נשיא ארה"ב, וודרו וילסון, כאשר בשנת 1920 הציע לפצל את האימפריה העות'מאנית בהתאם להתפלגות האמתית של האוכלוסייה המקומית. שבעים שנה אחרי זה הציעו זאת גם, כל אחד בזמן שלו, פרופסור ברנרד לואיס וקולונל ראלף פיטרס מהמטה הכללי של צבא ארה"ב.
בהתחשב בדוגמה המוצלחת של הסכם השלום בין טורקיה לבין יוון, שהוכיח את עצמו במשך כמעט 100 השנים האחרונות, אפשר להניח ברמת סבירות גבוהה שאם הצעותיו של הנשיא וילסון היו מתקבלות בזמנו, ניתן היה למנוע את רוב סכסוכי הדמים הנוכחיים.
אם ניקח בחשבון את יחסי הכוחות, החיצוניים והמקומיים כאחד, הפועלים בימינו בזירה המדינית והצבאית על הבמה של המזרח התיכון, ניתן להניח בוודאות רבה כי התהליכים של התפוררותן של מדינות הקיימות בו המוזכרות במאמר זה והיווצרותו של מאזן כוחות חדש ייקח עוד זמן רב. במידה מסוימת ניתן לומר, כי המזרח התיכון חוזר, רק בקצב מואץ יותר, על התהליך ההיסטורי שהתרחש באירופה לאחר מלחמות נפוליאון.
אירועים במזרח התיכון עשויים להיות כסנונית הראשונה של התהליכים הדומים שעלולים לחזור על עצמם בכל אותם המקומות שבהם הגבולות של המדינות החדשות נוצרו לא באופן טבעי, אלא בגחמתם של כוחות חיצוניים כאלה או אחרים.
בריאיון שנערך לאחרונה אמר מייקל היידן, גנרל בדימוס מחיל האוויר האמריקאי, כי הוא מסכים באופן מוחלט עם תחזיתו של ליאון פאנטה, שר ההגנה לשעבר בממשלתו של נשיא אובמה, שהמאבק נגד המדינה האסלאמית (ISIS) יהיה דומה למלחמת 30 השנה שהתרחשה באירופה בשנים 1618–1648. לדבריו של גנרל היידן, עד שמאזן הכוחות החדש במזרח התיכון יתייצב, ייקח זמן של דור שלם ויותר.
הסכם סייקס-פיקו שקבע את הגבולות הלאומיים באזור לאחר מלחמת העולם הראשונה – מת ונקבר. זה סופו של עידן שלם. "עכשיו מישהו אחר מגדיר את הגבולות באזורנו, ומישהו זה לא מכיר באף אחד מן המוסדות פוליטיים"- אמר הרמטכ"ל היוצא של צבא הגנה לישראל, רא"ל בני גנץ, בריאיון עם מדור החדשות של YnetNews.com.
לאור זאת, כל הדיבורים על כך שיישוב הסכסוך הערבי-ישראלי תוך ויתורים טריטוריאליים של המדינה היהודית הוא המפתח לפתרון הבעיות במזרח התיכון, מנותקים לחלוטין מהמציאות. הוויתורים מסוג זה מעמידים בסכנה לא רק את יכולות ההגנה של מדינת ישראל, אלא גם את עצם קיומה העתידי.
תוך צפייה בזהירות ובערנות אחר השינויים ביחסי הכוחות השונים הפועלים בזירת מזרח התיכון, ישראל צריכה לתמוך באלה מהם שיוכלו לתרום ליצירת התנאים שיבטיחו את ביטחונה ושגשוגה לדורות הבאים.
