הצעת החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית

By מאי 11, 2016 אוגוסט 29th, 2018 חוקה

'חוקה למדינת ישראל'

הצעת החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית

הצעת החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית מכילה 100 סעיפים. מבוא החוקה הינה מגילת העצמאות. היותה של המגילה כמבוא לחוקה נובע מהיותה מסמך מכונן של העם היהודי השב לארצו והמקובל על רוב הציבור היהודי במדינת ישראל. לראייה, לקראת יום העצמאות ה- 60 של מדינת ישראל חתמו, ביוזמה של המכון לאסטרטגיה ציונית, 90 חברי כנסת על מגילת העצמאות. בנוסף, בסעיף 4 לחוקה נקבע שהמבוא (קרי מגילת העצמאות) היא חלק בלתי נפרד מהחוקה. נקבעה גם הוראת שריון פורמאלי לסעיף זה שעל פיו נדרשים שני שלישים מחברי הכנסת בכדי לשנות את המבוא לחוקה.

הצעת החוקה הינה שלמה וקוהרנטית ומציעה סעיפים הקשורים לרכיבי הזהות של המדינה וסדרי שלטון. הצעת החוקה מחולקת לעשרה פרקים:

  1. עקרונות היסוד של המדינה (ס' 1-4).
  2. מעמדם של האדם ושל האזרח וחירויותיהם (ס' 5-20).
  3. מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי (ס' 21-31).
  4. נשיא המדינה (ס' 32- 36).
  5. הרשות המחוקקת (ס' 37-48).
  6. הרשות המבצעת (ס' 49-64).
  7. הרשות השופטת (ס' 65-80).
  8. מבקר המדינה (ס' 81-88).
  9. מעמד החוקה ודינים אחרים (ס' 89- 98).
  10. קבלת החוקה ותיקונה (ס' 99-100).

להלן ייסקרו בקצרה ההסדרים העיקריים בכל פרק והרציונאל העומד מאחוריהם. הסקירה לא נועדה להציג את כל סעיפי ההצעה (להיבטים נוספים של הצעת החוקה ניתן לקרוא בסקירה שערך פרופ' אברהם דיסקין בהקדמה להצעת החוקה של המכון ובהשוואות שנערכו בין הצעת המכון לזו של המכון הישראלי לדמוקרטיה).

א.      עקרונות היסוד של המדינה

בפרק זה הודגשו אופייה ועקרונותיה של מדינת ישראל. הסעיף הראשון בחוקה קובע כי "מדינת ישראל היא מדינה יהודית והבית הלאומי של העם היהודי". עוד נכתב בסעיף 1 ש- "העם היהודי מממש את שאיפתו להגדרה עצמית על מורשתו התרבותית וההיסטורית". זהו הינו סעיף זהותי אשר מעגן את אופייה היהודי – ציוני של המדינה.

סעיף 2 קובע ש- "מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית המכבדת את זכויות האדם ברוח יסודות החירות, הצדק, היושר, והשלום של מורשת ישראל". ס' 3 קובע ש- "ריבונות המדינה נתונה בידי אזרחיה".

סעיפים אלו, והמבוא לחוקה (מגילת העצמאות) אינם ניתנים לשינוי אלא ברוב של שני שלישים מחברי הכנסת (ס' 4).

 

ב.      מעמדם של האדם ושל האזרח וחירויותיהם

פרק זה, מכיל את ההסדרים הנוגעים למגילת זכויות האדם, תוך הכרה שכל אדם נברא בצלם והוא בן חורין ובעל כבוד סגולי. הזכויות שעוגנו הן הזכות לחיים, הזכות לשלמות הגוף וביטחון האדם, הזכות לפרטיות, הזכות לקניין, חופש הדת, חופש המצפון, חופש הדעה והתרבות, חופש התנועה, חופש הביטוי, חופש ההתקהלות וחופש ההתאגדות, הזכות למשפט הוגן וחזקת החפות.

עוד נקבע בפרק זה שהאזרחות הישראלית תירכש ותישלל על פי חוק. בכך משאירה החוקה גמישות למחוקק לקבוע את הסדרי האזרחות הנדרשים למדינת ישראל. במהלך דיוני ועדת החוקה בכנסת ה-17 הציע המכון גרסה נוספת לאזרחות (פירוט ניתן למצוא בפרק הפעילויות).

בנוגע לזכות לשוויון, נקבע בהצעת החוקה ש- "הכל שווים בפני החוק, ושעל כל אזרחי המדינה חלות זכויות וחובות שוות. אי מילוי החובות יכול שיהיה כרוך באובדן זכויות וכשירויות כפי שנקבע בחוק. כמו כן המדינה רשאית לייחד זכויות, חובות או כשירויות הקשורות לביטחון המדינה, לבעלי סיווג ביטחוני הולם".

פרק זה אף עוסק בקשרים שבין הזכויות השונות, האיזונים ביניהן, פסקת ההגבלה ועוד.

 

ג.       מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי

פרק זה עוסק בהסדרת מאפייני הזהות היהודית של המדינה. חלק מן ההסדרים מצויים כיום בחוקי היסוד, למשל הקביעה שירושלים היא בירת ישראל, חלק מוסדרים בחוקים רגילים, וחלקן אינן מוסדרים בחקיקה.

הפרק כולל הסדרים רבים הקשורים לזהות היהודית של המדינה, לדוגמא- עברית היא שפת המדינה, הלוח העברי הוא הלוח הרשמי של המדינה, יום העצמאות הוא יום החג הלאומי וכד'.

כמו כן, ישנו עיגון להבטחת זכויות המיעוטים בנושאי שבתון , תרבות, שפה, התיישבות וחינוך.

סעיף 27 מעגן את מחויבותה של מדינת ישראל ל- "קיבוץ גלויות ישראל ולהתיישבות יהודית בארץ והיא תקצה קרקעות ומשאבים למטרות אלה". זהו סעיף ציוני הבא להסדיר את המרכיבים הבסיסיים ביותר של הציונות- עלייה, קליטה והתיישבות. כמו כן, נקבע בסעיף 30 שקהילה זכאית לקיים יישובים קהילתיים נפרדים כולל בני דת כלשהי.

 

ד.      נשיא המדינה

פרק זה מסדיר את סמכויותיו ופעולותיו של נשיא המדינה. הפרק מעגן את ההסדרים הקיימים בחוק יסוד: נשיא המדינה.

ה.      הרשות המחוקקת

פרק זה מסדיר את ההוראות הנוגעות לפעולתה של הכנסת, הבחירות וכו'.

סעיף 40 קובע שהכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ישירות, שוות וחשאיות. השוני מחוק יסוד: הכנסת הוא שלא נקבע שהבחירות יהיו בהכרח ארציות, וכך נפתח הפתח לשינוי בשיטת המשטר.

בפרק מעוגנת ההוראה לפיה לא יהיו מועמדים לכנסת אנשים או רשימות אם יש במטרותיהם או במעשיהם משום שלילת קיומה של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי, שלילת משטרה הדמוקרטי, תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון אחר נגד המדינה.

חידוש מעניין שקובעת החוקה הוא שרוב חברי הכנסת יכולים ליזום משאל עם על סוגיות של ריבונות ושאלות חוקתיות. נקבע שמשאל העם הוא מייעץ ותוצאותיו אינן מחייבות את הכנסת או רשות אחרת.

רוב הסמכויות של הכנסת וחבריה יוסדרו בחוק בכדי להשאיר גמישות למחוקק.

 

ו.        הרשות המבצעת

בפרק זה מוסדרים פעולותיה וסמכויותיה של הממשלה. לצד ההסדרים הקבועים כיום בחוק יסוד: הממשלה נקבעו מספר הסדרים נוספים. לדוגמא, סעיף 53 קובע שחבר כנסת שמקבל תפקיד של שר בממשלה תופסק חברותו בכנסת כפי שייקבע בחוק (בדומה לחוק הנורבגי).

בנוסף, והדבר עדכני מאוד לאחר תוצאות הבחירות לכנסת ה- 18, היא הקביעה שרשימות מועמדים בבחירות לכנסת יכולות להגיע ביניהן, לפני הבחירות, להסכמה על המועמד לראשות הממשלה, ולאחר הבחירות יהיה זה שקיבל את מספר הקולות המרבי בקרב אותן רשימות מועמדים זה שירכיב את הממשלה.

לגבי חוק התקציב נקבע שאם לא התקבל חוק התקציב עד לתחילת שנת הכספים, רשאית הממשלה להוציא כל חודש סכום השווה לחלק השנים עשר מהתקציב הקודם. החידוש הוא שאם לא התקבל חוק תקציב לא רואים בכך הבעת אי אמון בממשלה.

סעיף מעניין וחדשני נוסף הוא סעיף 63 המסדיר את היחס בין הדרג המדיני לצבאי. ההסדרים בסעיף זה מעגנים חלק מן ההסדרים הקבועים היום בחוק יסוד: הצבא. בסעיף זה מוגדות מטרות הצבא (דבר שלא קיים היום בחוק יסוד: הצבא) , ונקבע שצה"ל מופקד על בטחון המדינה, אזרחיה ותושביה, ובני העם היהודי הנתונים בצרה ובשביה.

 

ז.        הרשות השופטת

בפרק זה מוסדרים העניינים הקשורים בפעולת הרשות השופטת. הפרק כולל חידושים באשר לאופן המינוי של השופטים, לאופן המינוי של נשיא בית המשפט העליון ותקופת כהונתו, מעמד בתי המשפט הדתיים ותחליפים להסדרים הנוגעים לענייני זוגיות.

בנוסף, מוסדרת זכות העמידה במשפט המנהלי תוך הגבלה זכות העתירה רק לעותר שיש לו נגיעה בדבר. עוד מוסדרים גבולות השפיטות: על בימ"ש להתערב במעשה המנהלי רק במצבים שבהם ההחלטה המינהלית היא בלתי ראויה בעליל. כמו כן נקבע שבית המשפט לא ידון בשאלות של מדיניות חוץ, מדיניות ביטחון, או עקרונות התקציב.

הסעיפים בפרק זה מדגישים את עצמאות המשפט הישראלי, תוך מתן עדיפות לעקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.

נציין, שסעיף 79 עוסק במשך הכהונה של נשיא בית המשפט העליון ומוגבל לכהונה אחת של שבע שנים. לשמחתנו, הכנסת ה- 17 חוקקה חוק בעניין זה.

 

ח.      מבקר המדינה

אין שינויים מהותיים לעומת חוק יסוד: מבקר המדינה.

ט.     מעמד החוקה ודינים אחרים

בפרק זה מוסדרים עניינים שונים בקשר למעמדה הנורמטיבי של החוקה. למשל, נקבע שחוק לא יכול לסתור את החוקה. אלא אם כן קובע בימ"ש העליון בהרכב של תשעה שופטים, שתכלית החוק בלתי ראויה. יחד עם זאת, רשאית הכנסת לקבוע שהחוק אינו בטל, אף אם קבע זאת בימ"ש העליון. הכנסת אמורה לעשות כן תוך 120 ימים מפס"ד באשרור של רוב חבריה. עוד נקבע שאין זכויות או סמכויות מעבר לקבוע בחוקה.

הוראות נוספות: לצורך קביעת הוראת שריון פורמאלי (למשל 61 חברי כנסת) נדרש שהחוק יעבור בקריאות שנייה ושלישית ברוב הנדרש. וגם: נקבע שתקנות שעת חרום לא יכולות להפקיע זמנית את תוקף החוקה. הכנסת יכולה לשנות סעיף זה ברוב של שני שליש.

 

י.        קבלת החוקה ותיקונה 

פרק זה מסדיר את הדרך בה תכונן החוקה והדרך בה ניתן לשנותה. כינון החוקה יתבצע על ידי הצבעה של רוב חברי הכנסת בהצבעה שמית. כמו כן נוסח החוקה יובא בפני העם למשאל עם לפני קריאות שנייה ושלישית. לגבי שינוי החוקה- אין לשנותה, לגרוע ממנה או להוסיף לה, אלא ברוב של חברי הכנסת בהצבעה שמית. גם לצורך השינוי נדרש משאל עם.

בנוסף נקבע שכל חוקי היסוד יבוטלו והנותר מהם שלא נכלל בחוקה ייקבע בחוק חדש.

מסמכים להורדה

  1. הצעת החוקה המלאה של המכון לאסטרטגיה ציונית(PDF עברית)
  2. הצעת החוקה של המכון- מצגת(PPT אנגלית)
  3. ניתוח הצעת החוקה- מתוך ההקדמה- פרופ' אבי דיסקין(Word עברית)
  4. סעיפי הזהות בהצעת החוקה(Word עברית)
  5. השוואה בין הצעות החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית וזו של המי"ד(Word עברית)
שינוי גודל גופנים
ניגודיות