נסיגות חד-צדדיות בתור אסטרטגיה:
תכנית ההתנתקות כמקרה בוחן
עדי ארבל וענבל ליבר
2005: תכנית ההתנתקות הייתה אחד המהלכים הדרמטיים שיזמה ממשלת ישראל אי-פעם: פינוי חד-צדדי של כמעט 9,000 תושבים ישראלים מבתיהם בגוש קטיף וצפון השומרון והסגת כוחות הביטחון אל מחוץ לרצועת עזה.
2015: עשר שנים לאחר יישום תכנית ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון ונדמה שהמציאות הפוליטית מול הפלסטינים כמעט ולא השתנתה – רמת האמון בין הצדדים בשפל מתמיד, המציאות הבטחונית מעורערת והסדר מדיני לא נראה באופק.
מטרת נייר העמדה היא לנתח את המשמעויות האסטרטגיות של נסיגות חד-צדדיות במבחן התוצאה תוך שימוש בתכנית ההתנתקות כמקרה בוחן: מה היו המטרות לביצוע תכנית ההתנתקות? האם התכנית השיגה את מטרותיה? האם נסיגות חד-צדדיות הן כלי שיכול לשמש את טובת מדינת ישראל אל מול האתגרים המדיניים הניצבים מולה?
בשלב הראשון, מופו 12 מניעים מוצהרים לביצוע תכנית נסיגה חד-צדדית: שבירת הקיפאון המדיני, ניטרול יוזמות מדיניות חלופיות, הפרדה מן הפלסטינים, שמירה על גושי התיישבות, הצורך להגן על התושבים, הקושי בעימות בעצימות נמוכה, התמודדות עם גילויי סרבנות, דרישה בין-לאומית להתקדמות מדינית, העברת הלחץ הבין-לאומי אל הצד הפלסטיני, הפסקת השלטון על עם אחר, פתרון הבעיה הדמוגרפית ומענה לקריאה הציבורית לצאת מעזה.
בחלקו השני של נייר העמדה נבחנה מידת הצלחת תכנית ההתנתקות בהשגת מטרותיה המוצהרות. התוצאות מעידות על כישלון כמעט מוחלט בהשגת כל אחת מהמטרות: הקיפאון המדיני נמשך, היוזמות המדיניות החלופיות שקודמו לפני התכנית קודמו גם לאחריה, ההיפרדות מן הפלסטינים נעשתה באופן חלקי בלבד, מעמדם המדיני של גושי ההתיישבות הורע, תושבי ישראל נחשפו לאיומים רבים יותר מרצועת עזה, מעימות בעצימות נמוכה עברנו לסבבי לחימה אינטנסיביים, גילויי סרבנות לא פסקו ואף התרחבו לקבוצות נוספות בחברה הישראלית, הדרישה הבין-לאומית להתקדמות מדינית רק מתעצמת, הלחץ הבין-לאומי לא עבר אל הצד הפלסטיני, רצועת עזה עודנה פצצת זמן דמוגרפית המוטלת לפתחה של מדינת ישראל, הקריאה הציבורית לצאת מעזה ויישום תכנית ההתנתקות בעקבותיה פורשה כחולשה של החברה הישראלית.
עשר שנים לאחר יישום תכנית ההתנתקות קיימת הסכמה רחבה בציבוריות הישראלית על כישלונה של התוכנית. יש מי שתולים זאת באופן יישומה, אך לפי נייר עמדה זה הכישלון נובע מסיבות גיאו-פוליטיות שורשיות ולכן נסיגות חד צדדיות לא צפויות להשיג את המטרות המצופות מהן.