רפורמה בוועדות התכנון והבנייה

במסגרת הדיון על הרפורמה בוועדות התכנון והבנייה הוזמנו אנשי המכון לאסטרטגיה ציונית לסיעור מוחות באגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה. במסגרת הפגישה, הציגו אנשי המכון נייר עקרונות אשר מציג את הבעייתיות הפוטנציאלית של הרפורמה, מונה את האינטרסים הלאומיים אשר יש לשמרם במסגרתה ומציע קווים מנחים מעשיים למימושה הנכון והיעיל.

סיעור מוחות אצל מנכ"ל משרד רוה"מ (6.08.09)

 

בבואנו לבחון רפורמה במערכת התכנון של מדינת ישראל ראשית יש להכיר בכך שמדינת ישראל הינה מדינה בעלת נתונים ייחודיים. הנתון המרכזי והחשוב ביותר הוא שהקרקע במדינת ישראל הינה משאב מוגבל והצרכים בהווה ובעתיד הם רבים. על כן יש חשיבות מיוחדת לתכנן את השימוש בקרקע באופן מושכל מתוך ראייה של הצרכים בעתיד. מעבר לכך למדינת ישראל יש מאפיינים נוספים הראויים להלקח בחשבון:

  • שיעור ילודה כמו במדינות מתפתחות מול רמת צריכה כמו במדינה מפותחת.
  • רוחב צר המגיע באזורים מסויימים ל-15 ק"מ בלבד.
  • החברה הישראלית מורכבת מאוכלוסיות חלשות של מיעוטים, חרדים ועולים, אשר מבכרים צרכים דחופים ושיקולים קצרי טווח על פני ערכים תכנוניים ארוכי טווח.
  • לאורך כל שנות קיומה, התמודדה מדינת ישראל עם אתגרים ציוניים אשר דרשו ייזום של פרוייקטים הדורשים רזרבות קרקע משמעותיות ותכנון מרכזי, דוגמת: קליטת גלי עלייה המוניים, הקמת גוש משגב בגליל, הקמת עיר הבה"דים בנגב, הקמת מערכות תשתית ראשיות (כגון מערכת הולכת הגז הטבעי וכביש 6), חיזוק הפריפריה וכד'.
  • הפערים באיכות החיים בין המרכז לפריפריה גדלים באופן ניכר.
  • רוב הרשויות המקומיות אינן מתפקדות כראוי: דוחות מבקר המדינה מצביעים על מגמת ירידה הן מבחינת ניקיון כפיים והן מבחינת ניהול תקין. רוב הרשויות גובות פחות מ-50% מתשלומי הארנונה. לחלק מהרשויות המקומיות אין את היכולות והכלים לנהל את תחום התכנון באופן ראוי תוך שמירה על האינטרס הציבורי-לאומי הרחב, כפי שבא לידי ביטוי במדיניות התכנון הארצית.
  • רמת האכיפה של דיני התכנון והבניה הינה נמוכה בקרב כלל האוכלוסיה (על כלל מגזריה).
לאור כל זאת, להלן עקרונות מרכזיים עבור כל מדיניות תכנון עתידית:
  • יש לשמור בידי הממשלה את הסמכויות המרכזיות אשר יאפשרו שמירה על אינטרסים לאומיים.
  • מעבר לתפקידים הסביבתיים אותם הם ממלאים, השטחים הפתוחים הינם העתודה הלאומית של מדינת ישראל עבור הדורות הבאים ויהדות התפוצות. יש לשמור על הכלים המצויים כיום במערכת התכנון לשמירה על השטחים הפתוחים כרזרבה לאומית בידי המדינה.
  • יש לחזק באופן מיידי את מערכת האכיפה בתחום התכנון והבניה ללא כל שיקולים פוליטיים וללא אבחנות סקטוריאליות.
  • יש למקד את האכיפה בשמירה על שטחים פתוחים (בניגוד לעבירות בנייה מקומיות דוגמת סגירת מרפסות).
  • העברת סמכויות בתחום התכנון והבניה לשלטון המקומי צריכה להעשות, אם בכלל, באופן מדורג ומבוקר ואך ורק לרשויות המתנהלות באופן תקין לאורך זמן ושיש בידן הכישורים והכלים הנדרשים להפעלת סמכויות אלה. לכן, הסמכת ועדות תכנון ובנייה מקומיות, על בסיס סעיף 62 א' לחוק התכנון והבנייה צריכה להעשות ללא הקלות וללא מכסות כמותיות. החלטת הממשלה מספר 117 (ממי/5) מיום 12.05.2009 המטילה "על שר הפנים להסמיך לפחות עשר ועדות מקומיות לתכנון ולבניה… בכל אחת מהשנים 2010-2014" עלולה להביא לידי הגמשה לא רצויה של הקריטריונים שנקבעו בחוק. מוצע להסמיך אך ורק רשויות העומדות בקריטריונים המקצועיים שנקבעו.

Leave a Reply

שינוי גודל גופנים
ניגודיות