Daily Archives

מאי 10, 2016

המגמות דמוגרפיות בארץ ישראל (1800-2007)

על ידי דמוגרפיה אין תגובות

יעקב פייטלסון

מבוא

הצורך לבחון מספרי האוכלוסין, ההרכב והמגמות התפתחות שלה נוצרו באופן טבעי מאז הופיעו קהילות אנושיות מאורגנות ובמיוחד עם הופעתן של המדינות על במת ההיסטוריה.

הדמוגרפיה עוסקת באיסוף הנתונים על גודל של האוכלוסייה וכווני התפתחותה ובחקר החוקיות והגורמים אשר משפיעים על הילודה, התמותה, נשואים וגרושים, שינויים בפריון האוכלוסייה בקבוצות גיל השונות ועוד.

מתודולוגיה של המחקר הדמוגרפי מושתתת על מדידה סטטיסטית של הנתונים על השינויים בגידול האוכלוסייה, אנליזה תאורטית וניתוח הסיבות לשינויים הללו, קביעת הנחות על המגמות והאפשרויות השונות בהתפתחות העתידית. סינתזה של הממצאים המתקבלים בתהליך זה מאפשרת הבנת החוקיות העומדת ביסוד ההתפתחויות הדמוגרפיות ויוצרת יכולת לבצע תחזיות שונות להתפתחויות העתידיות האפשריות. על בסיס תחזיות אלה אפשר להכין מדיניות דמוגרפית ולחזק את המגמות הרצויות ולהחליש את השליליות והלא רצויות.

גודל האוכלוסייה האנושית משתנה ללא הרף והוא נקבע כתוצאה מהתוספות (ילודה והגירה נכנסת) ומהפסדי האוכלוסין (תמותה והגירה יוצאת). השינויים האלה מושפעים ונוצרים על-ידי תהליכים הפועלים בטבע ובחברה האנושית. בין הגורמים המשפיעים על ההתפתחות הדמוגרפית: המצב הכלכלי ורמת החיים, רמת שירותי הבריאות, החינוך וההשכלה, אפשרויות התעסוקה במקצועות השונים באזור מגורים אחד לעומת המצב באזורים אחרים, זמינות המים, האנרגיה והמשאבים הטבעיים האחרים, רמת זיהום הסביבה, אסונות טבע ותאונות, מגפות, מלחמות ורמת הביטחון האישי, הציבורי והלאומי, וכיו"ב.

שינויים בהתפתחות האוכלוסייה לא רק מושפעים מכל הגורמים המוזכרים לעיל אלא גם משפיעים עליהם במאין משוב של איזון חוזר. לכן מערכת היחסים בין כל הגורמים הללו מורכבת ביותר וכתוצאה מכך ההתפתחות הדמוגרפית העתידית קשה לחיזוי. דיוק של התחזית הדמוגרפית תלוי בנכונות מוכחת של הנחות היסוד עליהם היא מתבססת. הדיוק קשה להשגה במיוחד כאשר מדובר בתחזית הנערכת לפרקי זמן ערוכים יותר. לכן, בכדי להבין נכון את התהליכים הדמוגרפיים ומגמות ההתפתחות שלהם חייבים להתייחס אליהם באותה מידה כפי שמתייחסים לתהליכים היסטוריים. אסור לבסס את המסקנות על הניתוח של אירועים קצרי טווח וחולפים. חייבים לחקור וללמוד תהליכים הדמוגרפיים המתרחשים במשך פרקי זמן ארוכים.

במאמר זה אנו נציג תחילה ובקיצור נמרץ נקודות מפתח מונחות ביסודות הגישה של "המעבר הדמוגרפי" המסבירה התפתחות האוכלוסייה האנושית, נביא מידע על המגמות הדמוגרפיות המתרחשות בעולם באופן כללי ונתמקד בתהליכים הספציפיים שעברו על א"י המערבית ב-200 השנים האחרונות.

למחקר המלא

ההתפתחות הדמוגרפית במחוז ירושלים

על ידי דמוגרפיה אין תגובות

יעקב פייטלסון

נייר עמדה חדש מאת יעקב פייטלסון מציג את ההתפתחות הדמוגרפית במחוז ירושלים בשנים האחרונות. באמצעות הנתונים המובאים בנייר העמדה ניתן לבנות מדיניות דמוגרפית ראויה למטרופולין של בירת ישראל. המחקר מבוסס על נתוני הלמ"ס, ומוצג בו לא רק הגידול השנתי של האוכלוסייה על כל מגזריה לפי דת ולאום, אלא גם פירוט של מגמות הילודה, התמותה, הפריון הכולל, הריבוי הטבעי וכן מאזן ההגירה במחוז. התמונה המתקבלת ממחקר זה איננה ורודה או שחורה. זוהי תמונה מהימנה והיא מאפשרת לעמוד על המגמות הדמוגרפיות הקיימות באוכלוסיות השונות ועל אפשרויות של התפתחות עתידית.

לקריאת המאמר המלא

מגמות דמוגרפיות במערכת החינוך הישראלית

על ידי דמוגרפיה אין תגובות

יעקב פייטלסון

במחקר חדש חושף יעקב פייטלסון את המגמות הדמוגרפיות בקרב אוכלוסיות שונות במדינת ישראל ואת השפעתן על מערכת החינוך. תוצאות המחקר מראות כי קצב גידול האוכלוסייה היהודית לגווניה גבוה בהרבה מהערכות הצפויות שהתבצעו בלמ"ס בעוד קצב הגידול של אוכלוסיות המיעוט לגוניהן תואם את ההערכות הנמוכות של הלמ"ס. נתונים אלו משפיעים במידה ניכרת על אופייה של מערכת החינוך בישראל.

על פי מסקנות המחקר, הנתונים מצביעים על תהליך של גידול מהיר במספר תלמידי כיתות א' בחינוך העברי בשנים הקרובות, על התייצבות ואף ירידה במספר תלמידי כיתות א' בחינוך הערבי, וכן על ירידה בשיעור תלמידי החינוך החרדי מכלל התלמידים היהודים.

לקריאת התקציר

לקריאת הנייר המלא

הרוב היהודי בארץ ישראל

על ידי דמוגרפיה אין תגובות

יעקב פייטלסון

תחזיות לגבי מגמות הגידול ומשקלן היחסי של קבוצות האוכלוסייה השונות באוכלוסיית ארץ ישראל משחקות תפקיד משמעותי בנוף הפוליטי של המזרח התיכון, ובייחוד בכל הקשור לשאלה הסבוכה של הסכסוך הערבי-ישראלי והשטחים שבמחלוקת. הטענה שהרוב היהודי בישראל מצוי בסכנה כתוצאה מפריון גבוה יותר של האוכלוסייה הערבית עולה שוב ושוב, ומשמשת כנשק פוליטי ופסיכולוגי במטרה לאלץ את ממשלת ישראל להסכים לוויתורים טריטוריאליים. נשיא ארצות הברית ברק אובמה התייחס בספטמבר 2010 ל"מציאות הדמוגרפית הקשה" אשר, כביכול, מסכנת את קיומה של המדינה היהודית.

תפיסה כזו היא שגויה. ניתוח של התהליכים הדמוגרפיים שהתרחשו בתקופת זמן ארוכה מוביל למסקנה הפוכה לחלוטין. בטווח הארוך רוב יהודי יציב הוא בהחלט אפשרי, ולא רק במדינת ישראל, דבר שעליו הצביע המחבר עוד לפני עשרים וחמש שנים והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אישרה לאחרונה,  אלא גם בארץ ישראל כולה.

אמינותה של תחזית דמוגרפית תלויה בדיוק הנתונים העומדים לרשות החוקר, בנכונות ההשערות לגבי שינויים בתהליכים הדמוגרפיים, המושפעים ממכלול התנאים האקולוגיים הקיימים, ובשינויים שקורים בהם. דיוק התחזית מושפע ממשך התקופה המוערכת. בדרך כלל התחזית תהיה מדויקת יותר לתקופה קצרה (עד חמש שנים), מדויקת פחות לתקופת ביניים (עד שלושים שנה) ורמת הדיוק תפחת עוד יותר בתחזיות לטווח ארוך של יותר משלושים שנה.

השימוש המסורתי בתרחישים נמוכים, בינוניים, וגבוהים, המתבססים על שילובים של הנחות דטרמיניסטיות עבור כל מרכיב ומרכיב (ילודה, תמותה והגירה), לא מביא בחשבון במידה מספקת את האי-ודאות של התגשמות ההנחות הללו.

מכיני תחזית הלמ"ס הניחו כי מאזן ההגירה בישראל בתקופה האמורה יהיה אפסי. המחבר חולק על הדעה הזאת בהתבסס על המגמות הקיימות ונמשכות במשך מאה השנים האחרונות ובהתחשב במגמות כלכליות, פוליטיות וחברתיות במדינות רבות בעולם.

גידול האוכלוסייה בארץ ישראל בסוף העשור השני של המאה העשרים ואחת יהיה מושפע משיעורי הריבוי הטבעי של הערבים והיהודים המגיעים לנקודת התכנסות, וזו מבוססת על שיעורי לידת חי ותמותה דומים. הוא גם עשוי להיות מושפע מהמשך העלייה היהודית: בעקבות המשבר הכלכלי המתמשך בעולם וגילויי אנטישמיות גואה ברחבי העולם, גל עלייה חדש, עשוי להגיע כבר בעתיד הקרוב ולהיות גדול מאוד. גם החזרה למולדת תזכה לעידוד, אם המשק הישראלי ימשיך להיות חזק בעתיד הקרוב, ולכך סבירות גבוהה המבוססת בין היתר על הגז והנפט המופקים משדות עצומים של מפצלי שמן שהתגלו לאחרונה בישראל.

חלקם של יהודים באוכלוסייה הכוללת של ארץ ישראל עשוי לגדול גם כתוצאה מהמשך ההגירה הערבית אל מחוץ לארץ ישראל, וזו עשויה לכלול גם ערבים ישראלים. על פי תוצאות הסקר הראשון אשר נערך אי פעם בנושא עמדות פוליטיות וחברתיות של בני נוער ערבים בישראל, על ידי שני ארגונים חיפאיים, העמותה למען נוער וצעירים ערביים (בלאדנא) והמרכז הערבי למחקר חברתי יישומי "מדע אל-כרמל", 25 אחוזים מבני הנוער הערבי בישראל רוצים להגר.

לכל מדינה יש גבול טבעי ואובייקטיבי לקיבולת האוכלוסייה המתגוררת בשטחה, ובמובן זה, ישראל לא שונה מכל ארץ אחרת. בהתחשב בכך, תחזיות דמוגרפיות יכולות וצריכות לשמש כלי לתכנון בשירות המדינה, כמו גם בשירות הרשויות המקומיות, כדי למנוע טעויות שיכולות לפגוע בתשתיות חיוניות ובשירותים ציבוריים, כגון בריאות, חינוך ורווחה. התעלמות מן השינויים הדמוגרפיים המרשימים של עשרים השנים האחרונות בישראל יצרה נטל כבד על מערכת הבריאות בישראל והביאה למחסור במיטות אשפוז ובכוח אדם. כיתות מאוכלסות יתר על המידה ומחסור במורים מוסמכים הם תוצאה נוספת לחוסר המדיניות הדמוגרפית הממלכתית. וכך גם בתחום הדיור כמות התחלות הבנייה נמוכה מן הנדרש ונגרם סבל מיותר לזוגות צעירים.

פיתוח מדיניות דמוגרפית נכונה הוא כלי חשוב גם לתכנון צורכי ביטחון לאומי כדי להבטיח סדר פנימי ושמירה על גבולות המדינה. ירושלים צריכה לזכור כי מבלי לפתח מדיניות דמוגרפית מקיפה וארוכת טווח, יהיה קשה מאוד להגיע למטרות חיוניות של הבטחת עתיד יציב ובטוח לדורות הבאים במדינה היהודית.

למחקר המלא

זרים שאינם אזרחים בישראל – סקירת נתונים ועמדות

על ידי הגירה אין תגובות

אריאל פינקלשטיין

תקציר

תופעת הזרים שאינם אזרחים החיים במדינת ישראל קיבלה הד ציבורי נרחב בעקבות תופעת ההסתננות בגבולה הדרומי של ישראל והדיון המתנהל בנוגע לאופן ההתייחסות הנדרש מהמדינה בנוגע לקבוצה זו. למרות זאת, נראה שהשיח הציבורי בתחום הנו חסר ומושפע לא פעם ממניפולציות ומנתונים חלקיים. מטרתו של מסמך זה איננה להציע מדיניות בנושא, אלא לרכז באופן תמציתי ומסודר את הנתונים המרכזיים ולהציג את העמדות השונות בנושא זה, ובכך להוות בסיס לדיון רציני וענייניי להתוויית מדיניות בנושא. לפיכך, נעשָה מאמץ להציג את בסיס הנתונים הרחב ביותר, ולהציג את קשת העמדות השונות בצורה הרחבה ביותר ואת הבסיס לטיעונים השונים, אך כל זאת מבלי לנסות להכריע ביניהם.

המסמך מתייחס לשלוש קבוצות מרכזיות של זרים שאינם אזרחים בישראל:

  1. מסתננים: זרים שנכנסו לישראל דרך הגבול עם מצרים שלא כחוק ונתפסו בגבול או בתוך הארץ.
  2. עובדים זרים: קבוצה זו מחולקת לשתי קבוצות: א. עובדים זרים הנמצאים בישראל תחת היתר תקף. ב. עובדים זרים שנכנסו לארץ תחת היתר, אך תוקף ההיתר שלהם פג.
  3. תיירים ללא אשרה: אומדן של מספר הזרים מארצות בלתי מפותחות שנכנסו למדינה כתיירים ונותרו בישראל ללא אשרה. על פי ההשערה, רובם עובדים באופן לא חוקי.

המסמך מלמד שלפי הנתונים הרשמיים קבוצת המסתננים החיים כיום בישראל מונה כ-50,000 איש וקבוצת התיירים ללא אשרה בתוקף מונה כ-90,000 איש. לגבי קבוצת העובדים הזרים ישנה מחלוקת בין נתוני רשות האוכלוסין וההגירה ובין נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). על פי נתוני רשות האוכלוסין, קבוצה זו מונה כיום כ-88,000 איש, ואילו לפי נתוני הלמ"ס, קבוצה זו מונה כ-100,000 איש. מכאן, שבישראל חיים כ-230,000-240,000 זרים שאינם אזרחים המנויים על שלוש הקבוצות הללו.

המסתננים מאופיינים בכך שרובם ככולם מגיעים ממדינות אפריקה (בעיקר סודאן ואריתריאה), ורובם המוחלט הנם גברים: 85% מתוך קבוצה זו הנם גברים בוגרים, והיתר הם נשים או קטינים. לעומת זאת, קבוצת התיירים ללא אשרה בתוקף וקבוצת העובדים הזרים מורכבות בעיקר מאזרחי מדינות אסייתיות ומדינות מזרח אירופה. כמו כן, שלא כקבוצת המסתננים, בקרב העובדים הזרים ישנה חלוקה שווה למדי מבחינה מגדרית, כך ש-52% מהם גברים ו-48% נשים.

המסמך לא מציג רק נתונים אלא גם את הטיעונים השונים העולים בנוגע לקבוצות אלו בשיח בישראל. המסמך מציג את הבסיס המשפטי, המוסרי, הפלילי והרפואי לדיונים השונים העולים בשיח הציבורי בנוגע למעמד המסתננים וקליטתם. בין היתר, המסמך בוחן את הטענות השונות בנוגע לשאלות הבאות: האם מדינת ישראל מחויבת על פי אמנת האו"ם להחשיב את המסתננים כפליטים? האם אחוזי הפשיעה של המסתננים גבוהים? האם הם מהווים בעיה ביטחונית? האם הם מהווים סכנה רפואית לשאר האוכלוסייה? לגבי סוגיית העובדים הזרים מוצגות במסמך הטענות השונות בנוגע לתרומתה הכלכלית למשק הישראלי, וכן נידונה השאלה האם העסקתה של קבוצה זו גורמת לאבטלת ישראלים. השיח הישראלי אינו מתייחס כלל לקבוצת התיירים ללא אשרה בתוקף, ולכן לא מוצגות במסמך זה דעות שונות בנוגע למעמדה של קבוצה זו.

לסקירת הנתונים המלאה (דצמבר 2014)
לסקירת הנתונים המלאה (פברואר 2014)

סולידריות, לאומיות והומניזם: על שאלת ההגירה

על ידי הגירה אין תגובות

פרופ' אבי דיסקין

שאלת ההגירה קשורה בדילמה חברתית בסיסית אותה אנו מכנים בהקשר הנוכחי כדילמת "גבולות הסולידריות". סולידריות מדינתית אינה רק פתרון מעשי וראוי אלא גם רעיון ששמירתו עולה בקנה אחד עם זכויות וחירויות יסוד ליברליות דוגמת "זכות ההגדרה העצמית" ו"חופש ההתאגדות".

גבולות הסולידריות המקובלים והקובעים ביותר בעולם בן זמננו הם גבולות המדינות הריבוניות בכלל וגבולות מדינת הלאום בפרט. אופיין של מדינות כרוך כידוע בשאלות טריטוריאליות ובריבונות המדינה החלה על הטריטוריה שבשליטתה. ריבונות זו היא הקובעת בענייני הגירות מן המדינות ואליהן. ההסדר הבינלאומי ובוודאי שעקרונות המוסר הבסיסיים מחייבים מדינות לסייע לפליטים – בפרט כאלו שנסו על נפשם – אך מותירים, בעיקרו של דבר, את הסדרי ההגירה למדינה הריבונית. מדינות אינן חייבות להעניק אזרחות לפליטים או אפילו לקלוט אותם, אלא להימנע מהסגרתם למקומות שבהם צפויה להם סכנה. כל המדינות מפעילות מבחנים סלקטיביים להגירה. במדינות רבות מבחנים מרכזיים קשורים לזהות הלאומית של המדינה ושל המבקשים להגר אליה.

הן במישור התיאורטי והן במישור המעשי בולטת הגותו הליברלית של וודרו ווילסון בעניין הזכות להגדרה העצמית. זכות זו באה לידי ביטוי במדיניות ההגירה של מדינות רבות. רעיון ההגדרה העצמית מומש עם הקמת חבר הלאומים שהכיר בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ולהקמת בית לאומי יהודי. אין ספק כי הכרה זו באה בשל מאמצי התנועה הציונית.

במוקד הרעיון הציוני עומד רעיון הקמת הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל. הרעיון הציוני מעמיד במרכזו את עניין הגירת היהודים לארץ ישראל. גורמים אנטי ציוניים שוללים את הן את זכותם של יהודים להגר לארץ ישראל והן את זכות קיומה של מדינה יהודית. ציונים ואנטי ציונים כורכים את שאלת ההגירה ושאלת זכות קיומה של מדינת ישראל זו בזו.

לאחר הקמת המדינה בא הרעיון הציוני לידי ביטוי בחוק השבות ובחוק האזרחות. ערעור על החוקים הללו כמוהו כערעור על זכות קיומה של מדינת ישראל. חוקים מסוגו של חוק השבות קיימים במדינות דמוקרטיות-ליברליות רבות, והניסיון לערער עליהם דווקא בהקשר הישראלי אינו עולה בקנה אחד עם המקובל במישור הנורמטיבי והמעשי.

תוצאות מלחמת העצמאות, חוקי ההגירה של מדינת ישראל וכמיהתם של יהודים לעלות לארץ הגשימו את הרעיון הציוני בשני מובנים. ראשית, במדינת ישראל רוב ברור ויציב לאזרחי המדינה היהודים. שנית, שיעור היהודים המתגורר בישראל מתוך כלל יהדות העולם הולך וגדל.

בדיקה השוואתית מעלה כי העניין הלאומי משפיע על הגירה במדינות מסוימות. כך למשל ההגירה בין המדינות הערביות, בשל קרבת השפה ותחושת הלאומיות הפאן-ערבית. עם זאת, המשתנה הבולט ביותר הקשור להגירה הבינלאומית הוא המשתנה הכלכלי. תיאוריות מודרניות מדגישות בצד המשתנה הכלכלי את חשיבות ההשפלה והמרחקים החברתיים כגורמי הגירה.

המשולש של מדינת לאום, משטר דמוקרטי, ומדיניות הגירה ליווה את הציונות מראשית דרכה. יהודים נרדפו על יהדותם בכל הגלויות. הציונות שאפה לפתור את בעיות היהודים בכל אתר ואתר על ידי הקמת מדינת לאום אליה יהגרו יהודים מכל התפוצות. מאז החל המפעל הציוני, דגלה ההנהגה הציונית ודגל רוב ציוני בהקמת מדינה לאום דמוקרטית שתמשיך במפעל ההגירה. ההנחה הנחרצת בהנהגה הציונית הייתה שהמדינה שתקום תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית. כלומר: מדינת לאום ומדינת כל אזרחיה. הניסיון לצור ניגוד בין שני המרכיבים הללו בין בהקשר שאלת ההגירה ובין בהקשרים אחרים אינו נכון ואינו מוסרי. הוא מתכחש להגות הציונית, מעוות את ההוויה הבינלאומית של העידן המודרני וסותר את ההוויה הפוליטית, המעשית והמשפטית של מדינת ישראל. הטענה של זכות אוניברסאלית להגירה וחובה אוניברסאלית לקליטת מהגרים מופרכת מוסרית, משפטית ומעשית הן בישראל והן בכל מדינה אחרת.

לנייר העמדה המלא

הגירה כהסתננות בלתי חוקית: המחיר ודרכי התמודדות

על ידי הגירה, מדינת לאום אין תגובות

אייל גבאי ורועי ילינק

נייר עמדה זה מאת אייל גבאי ורועי ילינק מציג את הבעיות הקיומיות שיוצרת תופעת המסתננים ומציע דרכים מעשיות לפתרונן.

לדוגמה, בתחום הדיור, הימצאותם של עשרות אלפי מסתננים, המתגוררים בתנאים קשים ובדירות צפופות, מעצימה את מצוקת הדיור, משום שבתוך מספר שנים נתפסו אלפי דירות על ידי המסתננים.

אתגר נוסף ניצב בפני מערכת החינוך וכרוך בשאלת הכלים שיש להעניק לתלמידים הזרים. שאלה זו מתאפיינת בקושי מיוחד, משום שלא ברור אם להתייחס אליהם כתושבי קבע או כארעיים. מצבור בעיות אלה מחמיר על רקע העובדה כי בתחומי רווחה, חינוך ובריאות, העול העיקרי נופל על אזורים שאינם משופעים באמצעים (דוגמת דרום תל אביב, אילת וערד) ותשתיות ממשלתיות חלשות.

מעבר להצגת הבעיות, דנים גבאי וילינק בסוגיית זהותם של המסתננים: האם הנם מהגרי עבודה או שמא פליטים הבורחים מסכנת מוות? לטענת גבאי וילינק, ישנם ארגונים המנצלים את התופעה כדי לקעקע באמצעותה את האתוס של ישראל כמדינה יהודית ולהפכה למדינת כל תושביה.

לאור כל אלה, גבאי וילינק ממליצים על מספר פתרונות אפשריים:

  • קביעת עמדה ברורה כיצד לנהוג בנשים ובילדים שיגיעו לגדר ויסבלו מרעב ומצמא. כמו כן, יש לקבוע מה דינו של מסתנן שינסה לפרוץ את הגדר ובאילו אמצעים ניתן להרחיקו.
  • יצירת תחושה בקרב מסתננים עתידיים כי מדינת ישראל אינה מקום כדאי להגירה, זאת ע"י שפיטת המסתננים למאסר ממושך ודחיית האפשרות של המסתנן לעבוד ולהרוויח כסף.
  • הקמת מחנות שהייה אשר יאפשרו למדינה להשיג שתי מטרות: באמצעות ריכוזם תוכל המדינה למלא את חובתה ההומניטרית ובמקביל למנוע מהם את האפשרות להשׂתכר בארץ.

דרך נוספת לפגוע ב"אטרקטיביות" של ישראל עבור המסתננים טמונה באיום להחזיר אותם למדינות המוצא. יש המקלים ראש במראה של מטוס המוביל 300 מסתננים בחזרה לביתם, על רקע מספרם הגבוה של אלו שנשארים בארץ. אך למראה זה יש עוצמה תודעתית, המסייעת בהשגת המטרה: לא רק להיפטר מ"המלאי" הקיים של המסתננים בארץ, אלא בעיקר למנוע את "הזרם" של מסתננים עתידיים אל שטחי מדינת ישראל.

לנייר העמדה המלא

פליטים (?) בישראל

על ידי הגירה אין תגובות

על מעמדם המשפטי של המסתננים האפריקנים לישראל

ניר עמרן

הציבוריות הישראלית עוסקת עיסוק אינטנסיבי בהגעתם לישראל של מהגרים ופליטים אפריקנים רבים בעשור האחרון, בשהייתם בה ובשאלת מחויבותה של המדינה כלפיהם. דומה כי השיח הציבורי בנושא הוא שיח חסר, ומתעצב לנגד עינינו לתצורה אופיינית של ויכוח דו-קוטבי ובו מתנגשות עמדות מנוגדות ושבלוניות למדי. בייחוד בולט הדבר בשאלת מעמדם המשפטי של המסתננים: כל צד בוויכוח "מסתמך" על שלל מושגים ורעיונות – הנסקרים בקצרה במסמך שלפנינו – והגם שמרביתם קשורים לשאלה מורכבת זו, הרי הם משמשים בערבוביה ולא תמיד בהקשר הנכון.

מטרתו של מסמך זה היא להציג – באופן תמציתי – את הטיעונים בנושא מעמדם של המסתננים על רקע הגדרות המשפט הבין-לאומי והמשפט הישראלי ואת מורכבותה של סוגיה משפטית זו. המסמך אינו מנסה להכריע בין עמדות, אלא לחשוף את השורשים של מושגים מעולם המשפט הבינ"ל בהקשרם הנכון, ולהציף גם שאלות פרקטיות הנוגעות ליישומן של התחייבויות המדינה. המסמך גם מעלה סוגיות משפטיות הנובעות ממאפיינים גיאו-פוליטיים וביטחוניים של תופעת ההסתננות.

תשומת לב מיוחדת ניתנה לפרישת מקורות הטיעונים: מקורות משפטיים ראשוניים ומשניים, כתבי מלומדים ומאמרים פובליציסטיים ואף דיווחי חדשות מהעיתונות ומהרשת, במטרה להרחיב ולהעמיק את השיח הציבורי בתחום. מקורות אלה מובאים לעיון הקורא בסופו של המסמך.

ולסיום, יוצגו כיווני פעולה אפשריים המבוססים על הרציונל של הדין הבין-לאומי והישראלי, ומשקפים את רצונה של ישראל להשיג פתרון הן הומאני הן עולה בקנה אחד עם שמירה על אופייה היהודי וחוסנה החברתי של המדינה.

לנייר העמדה המלא

סיום פעולת אונרא

על ידי מאבק בפעילות אנטי-ישראלית אין תגובות

 זה הזמן לסיים את פעילות אונר"א

על ההזדמנות להביא לסיום פעילותה של סוכנות הפליטים הפלשתינים

מאת: ניר עמרן
תקציר

לאורך מבצע "צוק איתן" (יולי – אוגוסט 2014) נחשפה הציבוריות הישראלית בדיווחי התקשורת למקרים רבים של ירי של חמאס מתוך מתחמי סוכנות אונר"א (UNRWA) – סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים הפלשתינים של האו"ם – מקומות שהיו אמורים להיות ניטרליים: בתי ספר, מרפאות, משרדים ומתחמי מקלט ושהייה הומניטריים. כמו כן נתגלו במשרדי הסוכנות מצבורי נשק, פצצות וטילים של החמאס, ואלה סיכנו באופן ציני גם את חייהם של הפלשתינים שנזקקו לשירותי הסוכנות.

על הקשר שבין הסוכנות ובין פעילות אנטי ישראלית בכלל וטרוריסטית בפרט נצבר במערכת הביטחון מידע רב לאורך שנים כולל במבצעים הקודמים: "עמוד ענן" ו"עופרת יצוקה" לפניו. במיוחד ברצועת עזה, מאז השתלט עליה החמאס ב-2006, הפכה הסוכנות לזרוע חמאסית שגם מעסיקה רבים מאנשי ארגון הטרור.

סביר להניח כי עם כינונה של הממשלה החדשה בירושלים, יתחדש סבב הדיונים בתיווכן של ארה"ב, אירופה ומצרים בתביעות "ארוכות הטווח" של החמאס, מן היותר-קשות-למימוש ושהושארו כ"אגוז קשה לפיצוח" למועד מאוחר יותר, כגון הקמת נמל ימי, שחרור נוסף של אסירים פלשתינים ופתיחה מלאה של המעברים; ישראל עתידה לחזור ולדרוש פירוז טוטאלי של הרצועה מנשק ופיקוח הדוק ואפקטיבי על הכנסת הסחורות והתרומות.

ואולם, ניראה כי זה הזמן והמקום להעלות מצד ישראל עוד דרישה חשובה, שאיננה חדשה לגמרי: לנוכח ההוכחות הנחרצות שיש בידי מערכת הביטחון על אודות הסתאבותה של סוכנות הפליטים הפלשתינים והיותה נגועה בפעילות טרור משמעותית – יש להביא לסיום פעילותה של סוכנות אונר"א ביו"ש ובעזה. ניתן לראות בהצבת הדרישה, בהזדמנות זו, מנוף רב ערך לחידוש המהלך שהחל בעקבות הסכמי אוסלו (והופסק): מהלך שנועד לסיים את פעילותה של סוכנות אונר"א ביו"ש ובעזה, ולהעביר את סמכויותיה לרש"פ (הרשות הפלשתינית).

לתביעה כזו של ישראל יש סיכוי רב להתממש בעת הזאת, בהיותה אינטרס משותף של ישראל, של הרש"פ ואף של המתווכות, מצרים, אירופה וארה"ב. זאת על רקע רצונן של המתווכות בהחלשתו של החמאס, ונכונותן העקרונית (שכבר הובעה בעבר) להעביר חלק מכספי התרומות שניתנות לאונר"א מדי שנה לידי הרש"פ, תוך חיזוקו של העומד בראשה מחמוד עבאס (אבו מאזן), כיוון שהוא נתפש בעיני הפוליטיקה הכלל-עולמית כפרגמטיסט וכמתון. ייתכן אף כי כתוצאה מן המהלך ייחלש שלטון החמאס עוד, והרשות הפלשתינית שוב תאחז בהגה השלטון בעזה.

מימושו של תהליך כזה יהווה צעד משמעותי ביותר במגמה ארוכת הטווח של ישראל ושל גורמים נוספים במערכת הפוליטית הבינ"ל, לסיום המנדט המיוחד והחריג שניתן לסוכנות אונר"א לטיפול בפליטים הפלשתינים של 1948 – משימה שהיא נכשלת לבצע כבר יותר מ-65 שנים. כידוע, אונר"א העדיפה לאורך כל השנים לנגח את ישראל – בפעילות פוליטית וגם בפעילות תומכת טרור – על פני פתרון מצוקתם של הפליטים, ביישובם ובהתאזרחותם בארצות מגוריהם, ובכך לתרום ליישוב הסכסוך.

לפיכך יש לראות במצב שנוצר בעקבות "צוק איתן" הזדמנות לחידושה של היוזמה לסיום פעילותה של אונר"א בעזה וביו"ש, וזה עשוי להיות שלב בדרך לסיום המנדט של הסוכנות ביתר הארצות שבהן היא פועלת.

לנייר העמדה המלא

שינוי גודל גופנים
ניגודיות