Daily Archives

מאי 15, 2016

ההליכים בבג"ץ

על ידי אדמות ציבוריות אין תגובות

I) העתירות

בעקבות החלטת היועצת המשפטית של ממ"י, להקפיא את חילופי הקרקעות הפרטניים, יצא מכרז לשיווק מגרשים בגבעת מכוש בכרמיאל. במכרז נאמר מפורשות שמכיוון שמדובר בקרקעות קק"ל, המדינה מחויבת לפעול לפי האמנה ועל כן הקרקעות מיועדות ליהודים בלבד.

בעקבות מקרה זה הוגשו שלוש עתירות לבג"צ. העתירה הראשונה הייתה של משפחת אבו ריא שרצתה לרכוש מגרש בכרמיאל. על פי מסמכי בי-דין ומכתבים שנמסרו לצדדים, עולה הרושם שהמדינה פתרה את בעייתה של משפחת אבו ריא (כנראה באופן פרטני של חילוף קרקע).

אולם לבג"צ הוגשו שתי עתירות נוספות אשר תקפו את המדיניות הכללית של מינהל מקרקעי ישראל, להבדיל ממקרה בודד, לפיה מינהל מקרקעי ישראל מנהל את קרקעות קק"ל תוך הפליית האוכלוסיה הערבית.

למשל, ארגון עדאללה והאגודה לזכויות האזרח דורשים מבג"ץ לבטל את תקנה 27 לתקנות חובת מכרזים (להלן: "תקנת הפטור") המאפשרת למינהל מקרקעי ישראל (להלן: ממ"י) לפטור את הקרן הקיימת לישראל (להלן: קק"ל) ממכרז הנערך באופן הרגיל של מכרזים ציבוריים, ולערכו בהתאם לכתב האמנה החל בין במדינה לקק"ל. לשון התקנה:

"היתה עסקה במקרקעין של קק"ל טעונה מכרז לפי תקנות אלה, רשאי המנהל לערוך את המכרז באופן התואם את כתב האמנה שנכרת בין המדינה לבין קק"ל ביום ב' בכסלו התשכ"ב (28.11.1961)."

לצפייה בעתירות(נוסח PDF ):

העתירה של אבו ריא
העתירה של האגודה לזכויות האזרח
העתירה של עדאללה

מסקנת ביניים: העתירות נושאות אופי כללי ולא פרטני. הן תוקפות את ההסדר המשפטי משנות ה- 60 לפיה קרקעות קק"ל מנוהלות ע"י ממ"י בהתאם לתזכיר קק"ל, בטענה שהסדר זה אינו עומד בתנאי השוויון.

II) תשובת המדינה

המדינה, כמייצגת את מינהל מקרקעי ישראל, הגישה את תגובתה לבג"צ לאור הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה במאי 2007. עמדתה של המדינה היא שהעותרים צודקים, ואין אפשרות לקיים עוד את ההסדר המשפטי שנקבע בשנות ה-60, וניהול קרקעות קק"ל ע"י ממ"י באופן שבו יישמרו מטרות קק"ל, הן בלתי שוויוניות ומפלות. על כן דעתה של המדינה היא שיש לקבל את העתירות ולנהל את קרקעות קק"ל באופן שוויוני.

לצפייה בתשובת המדינה(נוסח PDF ):

תשובת המדינה

III) תשובת קק"ל

קק"ל, באמצעות משרד עורכי הדין ש. הורביץ, הגישה את תגובתה לבג"צ. במסמך ארוך ומעניין, פורסת קק"ל את טענותיה לפיהן יש לדחות את העתירות מחמת ההסדר המשפטי שקיים בין המדינה לקק"ל (האמנה), וקיומם של אינטרסים חשובים אחרים שמקיימים את ערך השוויון המהותי.

לצפייה בתשובת הקק"ל (נוסח PDF ) :

תשובת הקק"ל

IV) בקשת ההצטרפות של אנשי המכון

המכון לאסטרטגיה ציונית קידם מהלך לפיו תורמים מפורסמים יבקשו להצטרף להליך בבג"צ במטרה להביע את עמדתם לפיה זכותם תיפגע אם יתקבלו העתירות. המבקשים להצטרף הינם: פרופ' ישראל אומן, רא"ל (במיל') משה יעלון, מר דובי הלמן, פרופ' דוד קאסוטו, פרופ' שמחה יגל ופרופ' דוד קאסוטו.

לצפייה בבקשת ההצטרפות ותגובת הבג"צ(נוסח PDF ו-Word ):

בקשת ההצטרפות
תגובת הבג"צ

V) החלטות הבג"צ

ביום 24.9.07 נערך דיון בבג"צ בעתירות. יום לפני הדיון שלחה המדינה בקשה לדחיית הדיון במספר חודשים, בטענה שבינם לבין קק"ל נערך מו"מ לחילופי קרקעות. לטענת המדינה עסקה זו יכולה לפתור את הסוגייה שעלתה בעתירות.

בג"צ החליט לדחות את הדיון בשלושה חודשים, תוך שהוא קובע שההסדר הפרטיקולרי שהיה נוהג בעבר של חילופי קרקעות פרטניים ישוב על כנו למשלך שלושת החודשים ובתנאי- שהקרקעות שתקבל קק"ל יהיו באזורים שאינם מפותחים ואינן ניתנים לשיווק.

ביום 9.1.08, נעתר בג"צ לבקשת דחייה נוספת של שלושה חודשים. לפיכך, למדינה ולקק"ל יש ארכה עד ה- 3.4.08 להגיע להסדר חילופי קרקעות.

בהודעה של המדינה מיום 3.4.08 עולה שהמו"מ בין המדינה לקק"ל עלה על שרטון, ולכן אין מנוס מקביעת דיון בעניין. בג"צ קבע ביום 30.5.08 שיקבע דיון בתיק.

ביום 28.9.08 נערך דיון בסוגיה. קק"ל, על ידי בא-כוחם, עו"ד אלכס הרטמן, הציגה את העמדה לפיה יש לחזור להסדר שהיה נהוג לפני שנת 2004. פרקליטות המדינה טענה שיש למצוא הסדר כללי של חילופי קרקעות עקב הסרבול הבירוקראטי.

במהלך הדיון קבעו שופטי בג"צ, ואף כתבו זאת בהחלטתם, שהבעיה הפרטנית של משפחת אבו ריא נפתרה, והוסכם, גם על ידי העותרים, שכיום לא עומדת על הפרק בעיה כזאת של מישהו אחר. משמע- העניין העקרוני הוא שעומד על הפרק.

בהחלטה שנתנו שופטי בג"צ נקבע עוד שלכאורה היה ניתן למחוק את העתירות, אך יש לקבוע מדיניות כוללת בעניין ולכן הן נשארות בעינן. המדינה וקק"ל קיבלו עד סוף חודש ינואר 2009 בכדי להסדיר את עסקת חילופי הקרקעות. בינתיים לא נקבע מועד דיון חדש.

לצפייה בהחלטות הבג"צ והודעות המדינה(נוסח PDF ):

החלטה 9.1.08

החלטה 30.5.08

החלטה 24.9.07

החלטה 28.9.08

הודעה 3.1.08

הודעה 6.4.08

סקירה היסטורית

על ידי אדמות ציבוריות אין תגובות

רקע היסטורי ומשפטי

 עו"ד אריאל גלבוע

 

א. הקמת קק"ל

קק"ל הוקמה בשנת 1901 ע"י הקונגרס החמישי של התנועה הציונית בבזל. התנועה הציונית קבעה שהקרן תהיה פרטית והכנסותיה יגיעו בעיקר מכספי תורמים יהודים. מטרת התנועה הציונית הייתה שקק"ל תתקיים לנצח. מקור השם לקוח מפסוק במשנה- "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא". [1] עקרון על שנקבע ע"י קק"ל כבר מראשית דרכה, היה האיסור למכור קרקעות אלא להחכירם בלבד. עקרון זה מבוסס על הפסוק "והארץ לא תימכר לצמיתות". [2]

הרצל ראה בחזונו קרן פרטית של העם היהודי אשר תהיה שייכת לו ורק לו לנצח נצחים. הוא קבע שעל קק"ל "להיות קניין עד שאין לנגוע בו". עוד הוסיף ואמר חוזה המדינה: "העם יהיה לא רק המייסד של הרכוש לשם מטרה זו, אלא תמיד ותדיר גם בעליו. על ידי כך יימנע שימוש שרירותי, שלא כמטרות המייסד".

ב. קק"ל כזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית

קק"ל הינה זרוע מרכזית של ההסתדרות הציונית, המתפקדת בעיקר כגוף רוכש, מפתח ומיישב, של קרקעות בארץ ישראל. מעמדה של ההסתדרות הציונית הוכר רשמית לראשונה בכתב המנדט שנתן חבר הלאומים לבריטניה ב-24.2.1922.

הכרת מדינת ישראל, לכשהוקמה, בהסתדרות הציונית, היה בחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל, התשי"ג-1952 (להלן: חוק המעמד). עיקרו של חוק המעמד הוא הכרה בהסתדרות הציונית העולמית כגוף המוסמך, בין היתר, לפעול לטובת פיתוח הארץ ויישובה.

פעילותה של ההסתדרות הציונית הוסדרה, לפי הוראת חוק המעמד, בשתי אמנות. בתחילה, נכרתה אמנה בשנת 1954, ובהמשך, נכרתה אמנה שנייה אשר החליפה את הראשונה, בשנת 1979. אמנות אלו קובעות כי ייעוד ההסתדרות הציונית כולל:

א. התיישבות חקלאית;
ב. רכישת קרקע והכשרתה, ע"י ההסתדרות, קק"ל וקרן הייסוד.

ג. קק"ל- הסדרה משפטית:
קק"ל נרשמה כחברה פרטית באנגליה בשנת 1907. פעילותה המרכזית באותה תקופה הייתה רכישת קרקעות בארץ ישראל לצורך גאולתם עבור העם היהודי. בשנת 1920 נרשמה קק"ל כחברה זרה בארץ ישראל.

לאחר הקמת המדינה, נרשמה קק"ל כחברה ישראלית על פי הוראות חוק קק"ל התשי"ד-1953. החוק אינו קבע שקק"ל תהפוך לאורגן של המדינה. הוראותיו באות להסדיר את הרישום של קק"ל כחברה ישראלית ותו לא. יש לציין, שהכנסת ראתה צורך לחוקק את חוק קק"ל מתוך הכרה בחשיבות מעמדה של קק"ל, כפי שנהגה עם ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית.

במסגרת ההתאגדות כחברה ישראלית, נוסחו מסמכי היסוד של החברה, קרי, התזכיר והתקנון, בהתאם לפקודת החברות (החוק החל דאז). התזכיר אושר ע"י שר המשפטים. סע' 3 לתזכיר רלוונטי לענייננו, ולפיו:

סע' 3(א): "קק"ל מוסמכת לקנות, לרכוש בדרך חכירה/חליפין, לחכור או לרכוש זכות בכל דרך אחרת, קרקעות, יערות, זכות חזקה וכל זכות אחרת בנכסי נדל"ן ומקרקעין, המצויים בתחום שנקבע (תחום זה הוא שטח המצוי תחת שיפוט מדינת ישראל), לשם יישוב יהודים על הקרקעות והנכסים האמורים."

סע' 3(ג): "כספי קק"ל מיועדים להועיל במישרין או בעקיפין לבני דת, גזע או מוצא יהודי… מטרות הלוואי של קק"ל נועדו לשרת את מטרות היסוד של יישוב יהודים, ולסייע בביצועה."

בהמשך להתאגדות קק"ל כחברה ישראלית ולעיגון התאגדות זו בחוק קק"ל, פעילות קק"ל מול מדינת ישראל תואמה והוסדרה באמנה משנת 1961. בתאריך 28.11.1961 נחתמה אמנה המסדירה את העברת קרקעות קק"ל לניהול מינהל מקרקעי ישראל, בהתאם לחקיקה שגובשה באותה עת. האמנה קיבעה 3 עקרונות מרכזיים:

1.שמירת מעמד נפרד לקק"ל ולקרקעותיה (סע' ג'(6), (1) (16) לאמנה);
2.איסור מוחלט על מכירת קרקעות קק"ל (סע' א);
3.מחויבות ממ"י לנהל את מקרקעי קק"ל בכפוף לתזכיר קק"ל- קרי,
לשם יישוב יהודים. (סע' ג(4)).

אמנה זו היא הבסיס לשיתוף פעולה, כיום, בין המדינה לבין קק"ל בכל הנוגע לקרקעותיה. במסגרת האמנה הוסכם, כאמור, שניהול קרקעות קק"ל יהיה בידי מינהל מקרקעי ישראל, והמינהל יעביר לקק"ל את ההכנסות מהחוכרים והמשתכנים.

עוד נקבע באמנה כי לקק"ל תהיה נציגות של כמעט מחצית מהחברים במועצת מקרקעי ישראל, שהיא הגוף שאמור לפקח ולהתוות את מדיניות מינהל מקרקעי ישראל.

בכדי להבטיח את קיומם של שלושת העקרונות המרכזיים שפורטו לעיל, נכנסה האמנה לתוקף רק לאחר גמר חקיקת שלושה חוקים מרכזיים, שהתקבלו בעת ובעונה אחת, המסדירים את ניהול ואת מדיניות המקרקעין של מדינת ישראל:
1) חוק יסוד: מקרקעי ישראל
2) חוק מקרקעי ישראל התש"ך-1960
3) חוק מינהל מקרקעי ישראל התש"ך-1960.

העיקרון המנחה בשלושת החוקים לעיל הוא כי אין להעביר בעלות במקרקעי המדינה, ובקרקעות קק"ל, אלא ניתן להחכירן בלבד. כל העברת בעלות במקרקעי קק"ל, כפוף לאישורה (סע' 2 (7) לחוק מקרקעי ישראל).

מתוך דברי ההסבר לחוקים אלו, ומתוך הדיונים שקדמו לחקיקתם, עולה כי נקבע פוזיטיבית לשמר את עצמאותה של קק"ל כגוף נפרד ממדינת ישראל, ולא להלאים את קרקעותיה ולהופכן לקרקעות מדינה (כהצעת מפלגת מק"י, באותה תקופה). זאת בהתבסס על הרציונל, כי אלו קרקעות שרכישתן מומנה ע"י העם היהודי על תפוצותיו, ולכן עליה להיוותר בבעלותו, ולא לעבור לבעלות המדינה. בדברי ההסבר לחוק ממ"י נכתב, כי חוק ממ"י נועד להסדיר חוקית את יישום האמנה שבין המדינה לקק"ל.[3]יתרה מזאת, אמנה זו הוקראה ע"י שר האוצר בפני הכנסת, במעמד חקיקתם של החוקים דנן.[4] תפקידו של ממ"י ע"פ האמנה והחקיקה הקיימת, היא לנהל את מקרקעי ישראל. מקרקעי ישראל כוללים שלושה סוגי מקרקעין:
1) מקרקעי המדינה.
2) מקרקעי רשות הפיתוח.
3) מקרקעי קק"ל.

ההסדר החל לגבי מקרקעי קק"ל הוא הסדר פרטיקולרי בעל תנאים ייחודיים, המעוגנים באמנה שבין קק"ל למדינה. בכדי שניהול מקרקעי המדינה ייעשה, מטעמי יעילות, בידי גוף סטטטורי אחד, נעתרה קק"ל והסכימה להפקיד לניהולו של ממ"י את נכסי המקרקעין שבידה. אולם, בכדי להבטיח כי ניהול זה לא יחרוג ממטרות קק"ל ומהאינטרסים אליהם היא מחויבת מעצם קיומה ומכוח מטרות היווסדה, עיגנה קק"ל את אופן ניהול קרקעותיה באמנה, המהווה הסכם מחייב בין המדינה לקק"ל.
סע' ג(17)-(18) לאמנה הוא סע' יציאה- ביטול ההתקשרות. עילות הביטול הן אם אחד הצדדים לאמנה מעוניין בכך. עילה שנייה היא אם יתבטל או ישונה ח"י: מקרקעי ישראל, רשאית קק"ל לבטל את ההתקשרות עם המדינה ולבטל את ההסדר המסמיך את ממ"י לנהל את קרקעותיה.

ד. קרקעות קק"ל

שטח מדינת ישראל הוא כ- 22 מיליון דונם. מינהל מקרקעי ישראל מנהל כ- 93.5% משטח זה. בידי קק"ל מצויים כיום כ- 2.564 מיליון דונם, המהווים 13.1% מכלל הקרקעות המוסדרות שבניהול ממ"י. חשוב לציין, שקרקעות קק"ל מנוהלות ע"י ממ"י, אולם הבעלות עליהן נשארה בידי קק"ל.

I) היקף הקרקעות בבעלות קק"ל בעת הקמת המדינה
לפי סקירת הספרות הרלוונטית בנושא, בעת הקמת המדינה היו בבעלות קק"ל קרוב למיליון דונם (954,843 אלף דונם). קרקעות אלו נרכשו ע"י כספים של תורמים יהודים, מבעלי קרקעות ערבים, קרקעות בבעלות המנדט הבריטי וכיוצ"ב). קרקעות אלו הניחו את התשתית למפעל הציוני.

II) היקף הקרקעות שהמדינה מכרה לקק"ל לאחר הקמת המדינה (עסקאות המיליון הראשון והשני)
לאחר קום המדינה נערכו שני עסקאות גדולות של מכירת קרקע בין המדינה לקק"ל. קק"ל רכשה מרשות הפיתוח (הגוף האחראי על רכוש נפקדים- כלומר, רכוש ערבי שננטש בעקבות מלחמת השחרור), סך קרקעות שהגיע בסופו של דבר ל- 1.35 מיליון דונם.
העסקאות כונו המיליון הראשון והשני, כשבפועל רק העסקה הראשונה מומשה במלואה, ואילו השנייה, מסיבות מגוונות, מומשה רק בחלקה.
ויכוח היסטורי, שמלווה היום את הדיון הציבורי, ניטש סביב התמורה ששולמה למדינה ע"י קק"ל עבור אותם הקרקעות. הטענה איתה יש להתמודד היא האם הקרקעות נמכרו במחיר שוק מלא, או שמא דובר במחיר נמוך מן הרגיל שנועד לצורך העברת קרקעות לקק"ל בכדי שיועברו לעם היהודי.
לאור המחקר ההיסטורי בתחום, ניתן לתמוך את הטענה שהמחיר ששולם למדינה ע"י קק"ל עבור הקרקעות היו במחיר שוק מלא. רוב הקרקעות נמכרו במחיר של 18.25 לירות ארץ ישראל בממוצע לדונם. לפי החוקר ארנון גולן, מחיר זה נמצא בטווח מחירי העסקאות של אותה התקופה שהיה בין 12 ל- 28 לירות לדונם.
יש לציין שמחיר קרקע עירונית בתל אביב שונה מקרקע חקלאית בפריפריה. בנוסף, לאור הכמות האדירה של הקרקעות, ובעיית התיעוד ההיסטורי, אין בנמצא תשובה חדה וברורה לסוגיה.

III) חילופי קרקעות
לאור העיקרון של קק"ל לפיה יוחכרו קרקעותיה ליישוב יהודים בלבד, התפתחה פרקטיקה, בין קק"ל למינהל מקרקעי ישראל, לפיה כל מגרש של קק"ל שנחכר ע"י חוכר לא-יהודי הועבר לבעלות המדינה, כשבתמורה קיבלה קק"ל מגרש שווה ערך, הן בגודל השטח והן בערך הכספי, במקום אחר.

פרקטיקה זו התנהלה בשקט, ללא כל הד ציבורי. במצב דברים זה יכלה המדינה לשמור על עיקרון השוויון מחד, ולשמור על מחויבותה לקק"ל לכבד את האמנה שנכרתה ביניהן.

בחודש מאי 2004 מינתה הממשלה ועדה לבחינת רפורמה במינהל מקרקעי ישראל (ועדת גדיש). הוועדה הגישה את המלצותיה בדצמבר 2004 והן אושרו בממשלה ביוני 2005. עיקרי המלצות הוועדה הנוגעים לעניינו הן:
א. הקטנת החיכוך בין האזרחים למינהל ע"י הקניית בעלות על הקרקע בבנייה רוויה. על מנת להשיג מטרה זו יש להחיל דין אחד על בעלית הזכויות בכל מקרקעי ישראל- המדינה, רשות הפיתוח וקק"ל.
ב. יש לשאת ולתת עם קק"ל על העברת הבעלות בקרקעות קק"ל העירוניות שיש בהן זכויות לצדדים שלישיים במדינה.

מסקנת ביניים- ועדת גדיש המליצה שיש לערוך עם קק"ל עסקת חילופי קרקעות גדולה. בעקבות המלצה זו, החליטה היועצת המשפטית של מינהל מקרקעי ישראל, להפסיק עם הפרקטיקה של חילופי הקרקעות שנהגה עד אז, כפי שפורט לעיל, משום שיש לערוך עסקה גדולה של חילופי קרקעות שבה יידונו כל ההסדרים הכספיים.

שיקול נוסף להפסקת הפרקטיקה של חילופי הקרקעות היה הרצון למנוע מצב שבו מוחלפות לאזרח הבעלויות על הקרקע עליו הוא יושב. לדוגמא- אזרח שחכר קרקע של המדינה, עלול להתעורר יום אחד ולגלות שהוא תחת בעלות של קק"ל עקב חילוף קרקע במקום אחר.

עמדת המכון לאסטרטגיה ציונית

על ידי אדמות ציבוריות אין תגובות

מדוע הקצאת קרקעות קק"ל ליהודים

אינה מהווה הפליה?

עו"ד יואל גולובנסקי,עו"ד אריאל גלבוע

1)  טענתם המרכזית של העותרים היא שמינהל מקרקעי ישראל, כאורגן של מדינת ישראל, חייב לפעול בשוויון בהקצאת קרקעות קק"ל ולהחכיר אותם גם ללא-יהודים. פרקליטות המדינה וחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מסכימים עם טענה זו וגורסים שטענת השוויון גוברת על האמנה שנכרתה בין קק"ל למדינה.

2)  טענתנו היא שזכות השוויון, כפי שנטענה על ידי העותרים אינה זכות מוחלטת, ושישנם דרכים שונות להגשים את זכות השוויון בלי לפגוע בזכויות של העם היהודי, ולפיכך עליה לסגת בפני זכויות ואינטרסים אחרים.

3)  המדינה כרתה אמנה עם קק"ל בתחילת שנות ה- 60. אמנה זו ביטאה את התחייבות המדינה כלפי קק"ל לנהל את קרקעותיה לפי המטרות שנקבעו בתזכיר החברה. המדינה הכירה, הלכה למעשה, בתפקידה ההיסטורי של קק"ל ברכישת קרקעות ליהודים בארץ ישראל.

4)  מדינת ישראל ביטאה והגשימה באמנה שכרתה עם קק"ל, בנוסף לחקיקת חוק קק"ל והשארת הבעלות על הקרקעות של קק"ל בידיה את ייעודה כמדינה יהודית. אין המדובר באמנה גרידא אלא באמנה שמגשימה את החלום הציוני של רכישת קרקעות ליהודים בארץ ישראל. מדינת ישראל, היא מדינה יהודית אשר מהווה בית לאומי לעם היהודי. מתוקף זה, מחויבת מדינת ישראל לדאוג לצרכיו של העם היהודי וליישב אותו על אדמותיה. זאת בנוסף למהותה כמדינה דמוקרטית. מחויבותה של המדינה לדאוג לעם היהודי היא מחויבות שיורדת לשורש תפקידה ומהותה של מדינת ישראל.

5)  טענתנו לא שוללת את המסקנה שהמדינה מחויבת לנקוט בשוויון כלפי כלל אזרחיה, מתוקף היותה מדינה דמוקרטית. אולם, המדינה יכולה, ובמקרים מסוימים אף מחויבת,  לנקוט בשוויון בדרכים אחרות, כאלו, שלא יפגעו בחובתה כלפי קק"ל והעם היהודי להקצות את קרקעות קק"ל ליהודים בלבד. המדינה חייבת לשלב  ולאזן את האינטרסים הנובעים מעצם היותה מדינה יהודית ובין אינטרסים הנובעים מהיותה מדינה דמוקרטית.

6)     בפני המדינה עומדות אפשרויות רבות לקיים את זכות השוויון של אזרחיה הלא-יהודים. היא יכולה לעשות כן בהקצאת יישובים או שכונות נפרדות של לא-יהודים. היא יכולה להוציא מכרזים רק ללא-יהודים, ממגזרים שונים, במקומות מיועדים בהם ישנה אוכלוסיה זהה של אותו מגזר. המדינה יכולה לתת עדיפות ללא-יהודים במכרזים בערים מעורבות ו/או  להקצות קרקע נוספת באזורים אלו.

7)   זכות השוויון, אין פירושה, שכל משאב חייב להתחלק שווה בשווה, אלא יש לקחת בחשבון תמונה כוללת של אינטרסים וצרכים.

8)  דוגמא טובה לכך היא הקצאת קרקעות בלעדית לבדואים בנגב. מדינת ישראל הכירה בזכותם של הבדואים להתיישבות נפרדת ובג"צ דחה את עתירתו של יהודי שביקש לקבל מגרש בעיירה שגב שלום (בג"צ אביטן).

9)  תהיה זו תוצאה אבסורדית שמותר למדינה היהודית להקצות קרקעות ציבוריות מסוימות רק לקבוצות של לא-יהודים, אבל אסור לה, למדינה היהודית, להקצות קרקעות ציבוריות רק ליהודים, ומקל וחומר קרקעות פרטיות שנרכשו על ידי ארגון יהודי עבור יהודים בכסף יהודי.

10)מדינת ישראל הוקמה כבית הלאומי לעם היהודי. אין הצדקה לאסור על התיישבות יהודית בתמיכה ועידוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית. טענה זו נכונה בפרט לאור העובדה שקיימות דרכים רבות להבטיח שוויון לאזרחיה הלא-יהודים של המדינה.

11)על כן, הקצאת משאבים פרטיים וייחודם של קרקעות קק"ל, שניקנו לצורך מטרה זו, ליהודים בלבד, לא נעשית מטעמים של הפליה נגד לאום אחר. ע"י הקצאת קרקעות קק"ל ליהודים בלבד יושגו מטרות ציבוריות, יסודיות ועקרוניות למדינת ישראל.

12)מדינת ישראל מסוגלת לספק את צרכיהם של האוכלוסיות הלא-יהודיות בקרקעות.  אך בל תעשה זאת על חשבון האינטרסים היסודיים של העם היהודי ולא על חשבונה של קק"ל וקרקעותיה. אם תעשה כן, תפגע המדינה לא רק בזכויותיה הקנייניות של קק"ל ושל תורמיה, אלא אף תפגע באינטרס הציבורי החשוב, היורד לשורשה של מהותה של המדינה כמדינה יהודית בנוסף להיותה גם דמוקרטית, של דאגה לעם היהודי בארץ ובעולם.

קרקעות קק"ל

על ידי אדמות ציבוריות אין תגובות

נערך על ידי אריאל גלבוע

הקרן הקיימת לישראל הוקמה בקונגרס הציוני החמישי ב- 1901 במטרה לגאול אדמות בארץ ישראל עבור העם היהודי. הקרן מומנה על ידי תרומות של יהודי העולם. לאורך השנים רכשה קק"ל 2.5 מיליון דונם המהווים כ- 13% מקרקעות מדינת ישראל. קרקעות אלו ניקנו על ידי יהודים לצורך יישוב יהודים.

בשנת 2004 הוגשו לבג"צ מספר עתירות על ידי ארגונים ערביים וארגוני זכויות אדם בטענה שאין לייחד את קרקעות קק"ל ליהודים בלבד אלא יש לשווקם לכל דורש. קק"ל, בתגובתה לעתירה,  טענה שיש לה את הזכות הלגיטימית להחזיק בקרקעות אלו וליישב בהן יהודים, כמתחייב מהצ'רטר שלה ומהחובה המוסרית כלפי תורמיה לאורך השנים והעם היהודי כולו. במאי 2007 ענה היועץ המשפטי לממשלה בשם המדינה לעתירות, וקבע שהעותרים צודקים, ואכן לא ניתן ליישב על קרקעות קק"ל רק יהודים למרות ייעודן של הקרקעות.

מספר חודשים לאחר מכן הוגשה הצעת חוק בכנסת שמעגנת את הקשר המשפטי של קרקעות קק"ל לצורך יישוב יהודים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ברוב עצום של 64 ח"כים מול 16.

כיום נמצאת הצעת החוק בדיונים בוועדת הכלכלה.

'המכון לאסטרטגיה ציונית' רואה בנושא קרקעות קק"ל סוגיה ציונית מן המעלה הראשונה, ועל כן משקיע משאבים רבים בהבאת הסיפור המלא אודות הויכוח העכשווי סביב סוגיית קק"ל ואף יזם את פנייתם של אישים שתרמו בעבר לקק"ל בבקשת הצטרפות להליכי הבג"צ בטענה שקבלת העתירות תיפגע בזכויותיהם.

בפרק זה ניתן למצוא סקירה תמציתית שהוכנה במכון, הממפה את המצב המשפטי וההיסטורי  של קרקעות קק"ל. כמו כן ניתן למצוא את המסמכים הקשורים לעתירה שהוגשה בבג"צ, להליכי החקיקה בכנסת, מבחר כתבות מהעיתונות ומאתרי האינטרנט, ביבליוגרפיה כללית בנושא קק"ל ומסמכים רלוונטיים נוספים. בנוסף, תוכלו להתעדכן לגבי ההתפתחויות הקרובות הצפויות להתרחש בנושא קרקעות קק"ל.

עמדת המכון לאסטרטגיה ציונית

סקירה היסטורית

ההליכים בבג"צ

ההליכים בכנסת

חומרים רלוונטיים נוספים

בבליוגרפיה כללית

נאמנות קקל לעקרונותיה לאור טיוטת ההסכם בינה לבין המדינה / עדי ארבל

הסדרת התיישבות הבדווים בנגב

על ידי אדמות ציבוריות, מדינת לאום אין תגובות

נערך על ידי עדי ארבל

בנאומו המפורסם, "משמעות הנגב", משנת 1955, קבע דוד בן-גוריון כי בנגב ייבחן העם בישראל. אחד האתגרים המרכזיים הנוגעים לפיתוחו של הנגב היא סוגיית הסדרת התיישבות הבדווים בנגב, אשר נידונה על שולחנן של ממשלות ישראל לדורותיהן.

מצבה של האוכלוסיה הבדווית בנגב, בה מאבדת מדינת ישראל את ריבונותה בחבל ארץ שלם, היא תוצאה מתבקשת של שילוב מחדלי ממשלות עבר אשר לא מילאו אחר החלטותיהן שלהן, עם שיעור הריבוי הטבעי הגבוה בעולם של האוכלוסיה הבדווית בנגב. בסוף שנת 2007 החליטה ממשלת ישראל על הקמת ועדה נוספת שתפקידה להמליץ על מדיניות להסדרת התיישבות הבדווים בנגב. בראש הועדה מונה לעמוד השופט בדימוס אלעזר גולדברג, ושנה לאחר מכן הגישה הועדה את המלצותיה.

בפרק זה רוכזו מרבית החומרים העוסקים בנושא הסדרת התיישבות הבדווים בנגב, כולל המלצות ועדת גולדברג והתגובות המרכזיות לה זכתה.

המכון לאסטרטגיה ציונית, שם לו למטרה לעזור ולקדם את מימוש חזונו של בן-גוריון באמצעות ייעוץ למשרדי הממשלה השונים על מנת להגיע לפתרון בר-קיימא בנושא הסדרת התיישבות הבדווים בנגב.

 כתבות ומאמרים:

  1. "המבקר בדימוס ימליץ: כך נטפל בבדואים", רוני סופר ויונת אטלס, ynet, 28.10.2007.
  2. "הכרה בכפרי הבדווים?", דן ברקאי, Israel-Academy-Monitor, 25.11.2008
  3. "סיפור אכזבה בדואי", כתבתו של שחר גינוסר, מוסף 7 ימים, 'ידיעות אחרונות', ח' כסלו תשס"ט – 5.12.2008.
  4. "ועדת גולדברג ממליצה להכיר בכפרים הבדווים הלא חוקיים", שחר אילן, הארץ, 11.12.2008.
  5. "דו"ח גולדברג: להכיר בחלק מכפרי הבדואים", אביעד גליקמן,ynet, 11.12.2008.
  6. "סערה פוליטית בעקבות דו"ח גולדברג", חדשות 2, 11.12.2008.
  7. "דו"ח גולדברג: פרס לעבריינות", רן פרחי, אומדיה, 11.12.2008.
  8. "הכפלת האוכלוסיה כל 13 שנה", דרור מרמור, גלובס, 07.01.2009.
  9. "ועדה בינלאומית תבדוק את האפרטהייד נגד הבדווים בדרום", יניר ינגה, הארץ, 11.03.2009.

הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל

על ידי אדמות ציבוריות אין תגובות

הקדמה

כחלק מהצעדים לחילוץ המשק מהמשבר הכלכלי העולמי, בחרה ממשלת ישראל ה-32 לקדם רפורמה במינהל מקרקעי ישראל (ממ"י). מבלי להתייחס לפן המקצועי, ניתן לקבוע כי לרפורמה בממ"י כמו שהיא, ללא התיקונים שעליהם אנו ממליצים, יש השלכות מרחיקות לכת על עתידה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, וכן על יכולתה של הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) להמשיך ולפעול כנאמן העם היהודי ובהתאם למטרותיה המקוריות.

במסגרת פעילות המכון לאסטרטגיה ציונית, מובא בזאת נייר עמדה, אשר בוחן את הרפורמה בממ"י מנקודת מבט ציונית. מסקנת הנייר היא כי יש לקדם את הרפורמה רק לאחר שייערכו בה מספר התאמות, וזאת על מנת שלא לפגוע במעמדה של ישראל כבית הלאומי של העם היהודי. התאמות אלה לא תפגענה ביכולת להשיג את מטרות הרפורמה.

כמו כן, לצרכי התעמקות והבנת הסוגייה, ניתן לצפות בעמוד זה במספר מסמכים רלוונטיים. ראשון הוא דו"ח ועדה פנימית בקק"ל, אשר הובא לידינו וממליץ לפעול להפרדת ניהול נכסי קק"ל מניהולם ע"י ממ"י. הוועדה, אשר כוללת אנשי מקצוע בכירים ובעלי מוניטין בתחום, מגישה במסגרת הדו"ח גם את הצעתה לתוכנית מגירה לביצוע ההפרדה. מעניין לראות, כי הדו"ח, אשר הושלם לפני פרסום הרפורמה, חוזה את הניסיון להחליש את קק"ל ומציע דרכי התמודדות לכך. דו"ח זה כמובן לא נכתב על דעת המכון לאסטרטגיה ציונית ולא בתיאום עמו, אך אנו חושבים כי זהו מסמך אשר המלצותיו בדבר הצורך של קק"ל להיפרד מממ"י ראויות לדיון רציני. בנוסף, מובאים בזאת חוות דעת מפי עו"ד גדעון ויתקון לגבי הדו"ח האמור ופרוטוקול וועדת השרים לעניין הרפורמה. כמו כן, זמינים לצפייה החלקים הרלוונטיים הנוגעים לרפורמה בממ"י מתוך המלצות צוות 100 הימים ומתוך ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לש"ס.

חוות דעת נוספות:

העברת הבעלות על אדמות המדינה, מסמך עמדה מאת תנועת 'דרור ישראל'.

מכירת חיסול של הטבע, 'החברה להגנת הטבע'.

הפרטה במקרקעי ישראל, מסמך עמדה מאת 'מכון דש"א' .

על הפרק: רפורמה מרחיקת לכת במקרקעי ישראל, 'האגודה לצדק חלוקתי'.

הרפורמה במינהל: ומה על הדורות הבאים, 'אדם טבע ודין'.

מגאולת הארץ לקומבינות נדל"ן, מפלגת הירוקים

שו"ת בנושא הרפורמה בממ"י עם עדי ארבל-אם תרצו, 17.07.09

מוכרים אותנו, הרב יובל שרלו, 09.06.09, NRG

והארץ לא תימכר לצמיתים, רועי ירום, מוסף שבת, מקור ראשון, 11.07.2009 

חכירה ולא הפרטה". ישראל הראל, הארץ, 27.7.09

התקדמות חיובית ויעילה, ד"ר דרור אידר, ישראל היום, 29.07.09

ריבונות המדינה מול אחזקת העם

על ידי אדמות ציבוריות אין תגובות

מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי כולו, ואין ריבונות ועצמאות לאומית ותרבותית לעם, בלי בעלות ממשית שלו על קרקע. לפיכך, על הקרקעות הנמצאות בידי מדינת ישראל להיות רכושו של העם היהודי כולו ובכל תפוצותיו, רכוש הניתן למדינת ישראל בנאמנות בלבד.

במשך תקופה ארוכה נשמטת האחיזה היהודית בקרקע הלאומית, והיא נתפסת בהדרגה ע"י ערביי הארץ. הערבים אזרחי מדינת ישראל זכאים לקבל קרקע הדרושה להם, על-פי אמות מידה שוויוניות. קרקע זו תיגרע מן האדמות המוחזקות על ידי מדינת ישראל לטובת העם היהודי ותימסר לבעלות פרטית של הערבים הזכאים לה, אך תימנע השתלטות פרועה על שטחים פתוחים בהיקף נרחב.

שינוי חוקי זה צריך להיות כלול בחוקה חדשה או בשינוי חוק הקרקעות. מצב משפטי מסוג זה שבו קרקע שייכת למי ששייכותו הלאומית אינה חופפת את אזרחותו, מבטא את המצב המיוחד של העם היהודי שאין לו אח ורע בעולם. בד בבד, אי הכרה בחריגות זו, משמעה שלילת התוקף שהיה לציונות לייסד מדינה יהודית כבית לאומי לעם היהודי, ושלילת היתכנות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

למרות כל האמור עד כאן, המציאות מלמדת כי הקרקעות לא יישארו קניינם של היהודים, אלא אם הם ישכילו לשבת עליהן בפועל דרך קבע. שום מעמד משפטי או מדיני לא יוכל לשלול בעלות וזיקת-קניין על הקרקע ממי שיושב עליה בפועל במשך זמן ממושך. אי אפשר למנוע בעלות של ערבים על אדמות רק באמצעות פיקוח או באמצעות מניעתם מלתפוס את האדמות בדרכים לא חוקיות, ואדמות לא תעמודנה ריקות וללא דורש.

הדרך היחידה לשמר את הבעלות היהודית על אדמות לאורך זמן היא בכך שיהודים ישבו עליהן ויחיו מהן. לא כל היהודים צריכים לשבת בכפרים, לעבד אדמה ולעסוק בחקלאות, אבל כל אדמות העם היהודי הנשמרות בנאמנות בידי מדינת ישראל ושאינן מוקצות לייעודים ציבוריים, צריכות להיות מעובדות על-ידי יהודים כדי להבטיח שהבעלות עליהן תהיה יהודית.

על ממשלת ישראל מוטל לחזק את הריבונות המדינית היהודית, באמצעות יצירת תנאים לקיום התיישבות יהודית על קרקעות הלאום היהודי ובאמצעות עידוד היהודים לקחת חלק בשליחות לאומית זו. מוטל על הממשלות והכנסת להכיר בכך שהשיקולים למדיניות של התיישבות חקלאית אינם כלכליים בעיקרם. על הכנסת ומערכת המשפט להעניק למאמץ לאומי זה את הגיבוי הנדרש.

חומרים נוספים:

העם היהודי כריבון: ריבונות מול אחזקת העם, דובי הלמן, יולי 2009/תמוז התשס"ט.

על הרפורמה במנהל ונייר העמדה של דובי הלמן, שיח במסגרת התוכנית "מחשבות בע"מ", גלי צה"ל, 10.07.09

נייר העמדה המלא

העם היהודי כריבון: ריבונות מול אחזקת העם, דובי הלמן, יולי 2009/תמוז התשס"ט.

הפקעת הציונות: האם הארץ הזו היא עדיין ארצנו?

על ידי אדמות ציבוריות אין תגובות

יואל גולובנסקי ואריאל גלבוע

בשנת 2000 פסק בית המשפט העליון כי אסור למדינה להקצות קרקעות לסוכנות היהודית למטרת התיישבות יהודית (בתוך תחומי הקו הירוק). הפסיקה קבעה כי פעולה זו מפרה את עקרון השוויון מכיוון שהיא מפלה לא-יהודים (ערבים) ומונעת מהם לרכוש דירות ובתי מגורים ביישובים יהודיים מסוימים. כל זאת חרף הפסיקה קודמת שבה התיר בית המשפט העליון למדינה למכור קרקעות במחירים מסובסדים באופן בלעדי לערבים (בדווים) באזור עירוני המיועד רק להם.

מאז, מקרים נוספים הועלו לדיון, ביניהם מקרה שבו נאסר על המדינה לפעול למען התיישבות יהודית גם בקרקעות של הקרן הקיימת לישראל שנרכשו מתרומות פרטיות של יהודים מכל רחבי העולם מאז שנת 1901. קק"ל הנָה חברה פרטית, אשר לה אמנה הקובעת כי מטרת הארגון היא רכישת קרקעות בישראל עבור התיישבות יהודית ופיתוחן על ידי העם היהודי. קרקעות אלו נועדו לא להימכר לעולם (אלא רק להיחכר) ולהישמר כפיקדון תמידי לעם היהודי. היועץ המשפטי לממשלה, שייצג את המדינה בתביעה המשפטית (אך לא התייעץ עם הממשלה), נקט עמדה האומרת כי קרקעות קק"ל, בדומה לקרקעות המדינה, אינן ניתנות לשימוש בלעדי של התיישבות יהודית.

התיישבות יהודית היא עיקרון בסיסי של המפעל הציוני בשאיפתו להקים מדינה יהודית ולקדמה. העותרים בכל אחד מהמקרים הללו הם ארגונים ערביים לא-ממשלתיים, ורבים מהם לבטח רואים בעתירתם נדבך נוסף במאמץ מתואם לביטולה של המדינה היהודית.

במאמר מאת חברי צוות החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית, יואל גולובנסקי ואריאל גלבוע, שפורסם החודש בכתב העת 'תכלת', דנים השניים במקרה זה, במהות הדמוקרטיה ובמוסריות של מדינה יהודית. טענתם היא, כי מדינות דמוקרטיות רבות, בדומה לישראל, הן מדינות לאום המקדמות את תרבות הרוב, את זהותו, את דתו וכן מעודדות הגירה של בני העם חזרה לארצם (לדוגמא: שוויץ, שבדיה, פינלנד, בריטניה, נורבגיה, דנמרק ויוון). הם מראים כי בית המשפט העליון כלוא בתפיסה צרת אופקים של דמוקרטיה ושהוא אינו תופס את טבען של מדינות לאום. הם טוענים כי בית המשפט העליון הנו גוף אליטיסטי ובלתי דמוקרטי המייחד לעצמו את הזכות לשנות את החברה הישראלית בניגוד לרצון הרוב המוחלט של אזרחיה ולרצון נציגיה שנבחרו באופן דמוקרטי.

אל המאמר המלא

רפורמה בוועדות התכנון והבנייה

על ידי אדמות ציבוריות אין תגובות

במסגרת הדיון על הרפורמה בוועדות התכנון והבנייה הוזמנו אנשי המכון לאסטרטגיה ציונית לסיעור מוחות באגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה. במסגרת הפגישה, הציגו אנשי המכון נייר עקרונות אשר מציג את הבעייתיות הפוטנציאלית של הרפורמה, מונה את האינטרסים הלאומיים אשר יש לשמרם במסגרתה ומציע קווים מנחים מעשיים למימושה הנכון והיעיל.

סיעור מוחות אצל מנכ"ל משרד רוה"מ (6.08.09)

 

בבואנו לבחון רפורמה במערכת התכנון של מדינת ישראל ראשית יש להכיר בכך שמדינת ישראל הינה מדינה בעלת נתונים ייחודיים. הנתון המרכזי והחשוב ביותר הוא שהקרקע במדינת ישראל הינה משאב מוגבל והצרכים בהווה ובעתיד הם רבים. על כן יש חשיבות מיוחדת לתכנן את השימוש בקרקע באופן מושכל מתוך ראייה של הצרכים בעתיד. מעבר לכך למדינת ישראל יש מאפיינים נוספים הראויים להלקח בחשבון:

  • שיעור ילודה כמו במדינות מתפתחות מול רמת צריכה כמו במדינה מפותחת.
  • רוחב צר המגיע באזורים מסויימים ל-15 ק"מ בלבד.
  • החברה הישראלית מורכבת מאוכלוסיות חלשות של מיעוטים, חרדים ועולים, אשר מבכרים צרכים דחופים ושיקולים קצרי טווח על פני ערכים תכנוניים ארוכי טווח.
  • לאורך כל שנות קיומה, התמודדה מדינת ישראל עם אתגרים ציוניים אשר דרשו ייזום של פרוייקטים הדורשים רזרבות קרקע משמעותיות ותכנון מרכזי, דוגמת: קליטת גלי עלייה המוניים, הקמת גוש משגב בגליל, הקמת עיר הבה"דים בנגב, הקמת מערכות תשתית ראשיות (כגון מערכת הולכת הגז הטבעי וכביש 6), חיזוק הפריפריה וכד'.
  • הפערים באיכות החיים בין המרכז לפריפריה גדלים באופן ניכר.
  • רוב הרשויות המקומיות אינן מתפקדות כראוי: דוחות מבקר המדינה מצביעים על מגמת ירידה הן מבחינת ניקיון כפיים והן מבחינת ניהול תקין. רוב הרשויות גובות פחות מ-50% מתשלומי הארנונה. לחלק מהרשויות המקומיות אין את היכולות והכלים לנהל את תחום התכנון באופן ראוי תוך שמירה על האינטרס הציבורי-לאומי הרחב, כפי שבא לידי ביטוי במדיניות התכנון הארצית.
  • רמת האכיפה של דיני התכנון והבניה הינה נמוכה בקרב כלל האוכלוסיה (על כלל מגזריה).
לאור כל זאת, להלן עקרונות מרכזיים עבור כל מדיניות תכנון עתידית:
  • יש לשמור בידי הממשלה את הסמכויות המרכזיות אשר יאפשרו שמירה על אינטרסים לאומיים.
  • מעבר לתפקידים הסביבתיים אותם הם ממלאים, השטחים הפתוחים הינם העתודה הלאומית של מדינת ישראל עבור הדורות הבאים ויהדות התפוצות. יש לשמור על הכלים המצויים כיום במערכת התכנון לשמירה על השטחים הפתוחים כרזרבה לאומית בידי המדינה.
  • יש לחזק באופן מיידי את מערכת האכיפה בתחום התכנון והבניה ללא כל שיקולים פוליטיים וללא אבחנות סקטוריאליות.
  • יש למקד את האכיפה בשמירה על שטחים פתוחים (בניגוד לעבירות בנייה מקומיות דוגמת סגירת מרפסות).
  • העברת סמכויות בתחום התכנון והבניה לשלטון המקומי צריכה להעשות, אם בכלל, באופן מדורג ומבוקר ואך ורק לרשויות המתנהלות באופן תקין לאורך זמן ושיש בידן הכישורים והכלים הנדרשים להפעלת סמכויות אלה. לכן, הסמכת ועדות תכנון ובנייה מקומיות, על בסיס סעיף 62 א' לחוק התכנון והבנייה צריכה להעשות ללא הקלות וללא מכסות כמותיות. החלטת הממשלה מספר 117 (ממי/5) מיום 12.05.2009 המטילה "על שר הפנים להסמיך לפחות עשר ועדות מקומיות לתכנון ולבניה… בכל אחת מהשנים 2010-2014" עלולה להביא לידי הגמשה לא רצויה של הקריטריונים שנקבעו בחוק. מוצע להסמיך אך ורק רשויות העומדות בקריטריונים המקצועיים שנקבעו.

הפרטת מקרקעי ישראל

על ידי אדמות ציבוריות אין תגובות

נערך על ידי עדי ארבל

מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי כולו, ואין ריבונות ועצמאות לאומית ותרבותית לעם, בלי בעלות ממשית שלו על קרקע. לפיכך, על הקרקעות הנמצאות בידי מדינת ישראל להיות רכושו של העם היהודי כולו ובכל תפוצותיו, רכוש הניתן למדינת ישראל בנאמנות בלבד. מתוך הפנמת נקודה זו, חוקקה הכנסת את חוק יסוד: מקרקעי ישראל (התש"ך – 1960), שבו נקבע כי לא תועבר הבעלות במקרקעי ישראל אם במכר ואם בדרך אחרת.

 עם זאת, בחרה הממשלה במסגרת חוק ההסדרים האחרון (2009/10) לערוך רפורמה במינהל מקרקעי ישראל, שחותרת לתיקון כשלים והסרת חסמים בפני הפיתוח הכלכלי במדינת ישראל. סביר להניח כי הרפורמה בממ"י היא חיונית, ואכן תסייע לצמיחה במשק ולהתייעלות השירות לאזרח. אך מאידך, נראה כי הרפורמה גובשה ללא תשומת הלב הראויה למחויבות האידאולוגית של הממשלה לשמר ולחזק את אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

 הפרטת אדמות המדינה, והפיכת הקרקעות לנכסים בבעלות פרטית במקום לשמרן בבעלותה של המדינה היהודית. כלומר – מכירה, ולא חכירה, בניגוד למצב הקיים בחוק יסוד: מקרקעי ישראל, הינה בעייתית. הבעייתיות בחוק זה נובעת הן מהבחינה הרעיונית והמוסרית, שדורשת לשמור את אדמות הארץ לעם היהודי בכללותו ולא לבעלי הון או אנשים פרטיים, והן מהבחינה המעשית: העברת הבעלות על הקרקעות לידיים פרטיות עלולה להוביל להשתלטות עוינת על אדמות העם היהודי, בידי גורמים אינטרסנטיים. כמו כן, עשויה הרפורמה לגרום לכך שהממשלה תתקשה ליישם מדיניות תכנונית ופריסת אוכלוסין בשטחים הפרטיים.

המכון לאסטרטגיה ציונית, שעוסק – בין השאר – בפעילות ציבורית שמטרתה ביסוס תודעתי וחוקתי של הריבונות היהודית במדינת ישראל, נדרש לסוגיה זו. המכון ריכז עבור קוראיו את עיקר החומרים שהתפרסמו בנושא זה והם מובאים להלן. קריאה מהנה!

החומרים מסודרים לפי מאפיינים משותפים לנוחות הקורא:

א. המכון לאסטרטגיה ציונית

ב. ממשלת ישראל

ג. הכנסת

ד. משפט

ה. קק"ל

ו. מגזר שלישי

ז. דעות

ח. תקשורת

ט. קליפים

המכון לאסטרטגיה ציונית:

הצעת התוספות של צוות הקרקעות של המכון לתיקון לחוק המקרקעין.

העם היהודי כריבון: ריבונות מול אחזקת העם, דובי הלמן, המכון לאסטרטגיה ציונית, יולי 2009.

 הצגת עמדת המכון לאסטרטגיה ציונית בוועדת הכלכלה של הכנסת, 25.06.2009 (פרוטקול + וידאו).

 מכתב פתוח לחברי האסיפה הכללית של קק"ל, יואל גולובנסקי, המכון לאסטרגיה ציונית, 10.06.2009.

תיקונים נדרשים בהסכם בין המדינה לקק"ל, עדי ארבל, המכון לאסטרטגיה ציונית, 07.06.2009.

נאמנות קק"ל לעקרונותיה לאור טיוטת ההסכם בינה לבין המדינה, עדי ארבל, המכון לאסטרטגיה ציונית, 01.06.2009.

 הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל – חוות דעת מנקודת מבט ציונית, עדי ארבל, המכון לאסטרטגיה ציונית, מאי 2009 ( + מצגת תקציר חוות הדעת).

 להציל את הקופסה הכחולה, יואל גולובנסקי ואריאל גלבוע, כתב העתתכלת, אביב תשס"ט.

ממשלה:

מינוי חברים למועצת מקרקעי ישראל – הצעת החלטה, 11.11.2009.

 פרק י"ח: מינהל מקרקעי ישראל, בתוך: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית התשס"ט-2009, הצעת חוק ממשלה 436 – 16.06.2009.

 הרפורמה במקרקעי ישראל – שאלות ותשובות לציבור, משרד האוצר, 09.06.2009.

 החלטת ממשלה 117 (ממי/5), 12.05.2009.

 פרוטוקול ועדת השרים לעניין הרפורמה, 04.05.2009.

 הפרטת הקרקעות בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לש"ס, מרץ 2009.

 המלצות צוות 100 ימים, 15.03.2009.

הקניית זכויות לזרים – הנחיות בהתאם להחלטת מועצה מספר 1148, 12.01.2009.

 דו"ח הוועדה הציבורית לרפורמה בממ"י (ועדת גדיש), 01.06.2005.

 דוח ועדת רונן: דין וחשבון של הוועדה לרפורמה במדיניות מקרקעי ישראל, 07.04.1997.

 דוח הוועדה הציבורית לבחינת יעדי המדיניות הקרקעית, ועדת גולדנברג, ינואר 1986.

כנסת:

הצעת חוק המקרקעין (תיקון – הגבלה על העברת זכויות במקרקעין לזרים), התש"ע-2010, של חברי הכנסת: נחמן שי, שלי יחימוביץ', אורי אורבך, יריב לוין ורונית תירוש.

 הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי), התש"ע-2009, של חברי הכנסת: זאב אלקין ודני דנון.

 תוצאות ההצבעה על הרפורמה בקריאה שנייה ושלישית, 03.08.2009.

 נוסח החוק הסופי כולל ההסתייגויות שהתקבלו, 03.08.2009.

 נוסח החוק הסופי כולל כלל ההסתייגויות שהועלו, 03.08.2009.

 הצעת הפשרה של ח"כ עתניאל שנלר (קדימה), 27.07.2009.

 הצגת עמדת המכון לאסטרטגיה ציונית בוועדת הכלכלה של הכנסת, 25.06.2009 (פרוטקול + וידאו).

 מכתב חברי הכנסת לחברי האסיפה הכללית של קק"ל, 01.06.2009.

 דיון חירום בשדולה החברתית-סביבתית, 12.05.2009

 הצעת חוק מקרקעי ישראל (שמירה  על ערכי אדמות קק"ל), 11.02.2008, של חברת הכנסת אברהם הירשזון.

 פרוטוקול ישיבת ועדת חוק חוקה ומשפט בנושא מקרקעי ישראל, 04.04.2009.

 חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.

משפט:

 תשובת הקק"ל לעתירת מטה המאבק, יולי 2010.

בג"ץ בתגובה לעתירה, החלטה בנוגע למתן צו ביניים, מרץ 2010.

תשובת הכנסת לעתירת מטה המאבק, מרץ 2010.

בג"ץ בתגובה לעתירה, קביעת מועד לדיון, ינואר 2010.

עתירת מטה המאבק בהפרטת קרקעות ישראל, ינואר 2010.

Ø      חוות דעת מקצועית כלכלית בנוגע להשפעות החוק, ד"ר אליהו בורוכוב, 31.07.2010

Ø      מכתב מקדים שני, מטה המאבק בהפרטת קרקעות ישראל, 25.06.2009.

Ø      מכתב מקדים ראשון, מטה המאבק בהפרטת קרקעות ישראל, 07.06.2009.

עתירת ח"כ ד"ר חנא סוויד נגד ממשלת ישראל, ינואר 2010.

 צו מניעה ליישום ההסכם בין קק"ל למדינה, 23.07.2009.

 בקשת קק"ל להקדמת הדיון, 06.07.2009.

Ø      דחיית הבקשה ע"י בית המשפט, 08.07.2009.

 חוות דעת: הצבעה בקלפי ובהרמת ידיים, פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, 19.06.2009.

 עתירה נגד כינוס האסיפה הכללית של הקק"ל, יוני 2009.

 בקשה לצו מניעה נגד אישור ההסכם בדירקטוריון, יוני 2009.

Ø      חוות דעת: שאלת חוקיות אישור טיוטת עקרונות ההסכם בין המדינה לקק"ל, עו"ד יצחק בם, יוני 2009.

Ø      תשובת קק"ל לעתירה, יוני 2009.

Ø      פרוטוקול הדיון ותשובת בית המשפט(עמוד: 1, 2, 3, 4, 5,6, 7, 8), 12.06.2009.

קק"ל:

  מכתב פתוח לחברי האסיפה הכללית של קק"ל, פסח האוספטר, מטה המאבק, 04.07.2010.

דף מסרים לחברי דירקטוריון קק"ל, דרור ישראל והנוע"ל, מרץ 2010.

מדוע יש להתנגד להסכם קק"ל-קדימה?, מטה המאבק, מרץ 2010

שאלות ותשובות בנוגע לעסקת המדינה-קק"ל, מטה המאבק, פברואר 2010

פרוטוקול ישיבת דירקטוריון קק"ל מתאריך 30.06.2009.

 מכתב פתוח לחברי האסיפה הכללית של קק"ל, יואל גולובנסקי, המכון לאסטרגיה ציונית, 10.06.2009.

 תיקונים נדרשים בהסכם בין המדינה לקק"ל, עדי ארבל, המכון לאסטרטגיה ציונית, 07.06.2009.

פרוטוקול ישיבת דירקטוריון קק"ל מתאריך 02.06.2009.

 נאמנות קק"ל לעקרונותיה לאור טיוטת ההסכם בינה לבין המדינה, עדי ארבל, המכון לאסטרטגיה ציונית, 01.06.2009.

 פרוטוקול ישיבת דירקטוריון קק"ל מתאריך 27.05.2009.

 משמעות ההסכם בין המדינה לקק"ל, תנועת דרור ישראל, 27.05.2009.

 עקרונות ההסכם בין המדינה לקק"ל, 21.05.2009.

Ø      הסכם מתוקן (עמוד: 1, 2, 3, 4), 01.06.2009.

להציל את הקופסה הכחולה, יואל גולובנסקי ואריאל גלבוע, כתב העתתכלת, אביב תשס"ט.

 קק"ל: היפרדות מהמינהל?, מאיר אלפיה, שלמה בן-אליהו וצביקה ברק, ינואר 2009 + מכתב נלווהחוות דעת של גדעון ויתקון.

 

מגזר שלישי:

 התנגדות להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 278, האגודה לצדק חלוקתי, דצמבר 2009.

 נייר עמדה בנושא הבעלות על מקרקעי ישראל, מטה המאבק בהפרטת קרקעות ישראל, 16.09.2009.

 מביזה לביזה: ישראל ורכוש הפליטים הפלסטינים, סוהאד בשארה, עדאלה, ספטמבר, 2009.

 עקרונות יסוד לכל חקיקה בנושא מקרקעי ישראל, התנועה הקיבוצית ותנועות הנוער הציוניות, 26.07.2009.

 שו"ת בנושא הרפורמה בממ"י, עדי ארבל, אם תרצו, 17.07.09.

 דף מקורות לזכר הרצל, מטה המאבק בהפרטת קרקעות ישראל, 12.07.2009.

 לשיפור הצעת חוק מקרקעי ישראל, מכון דש"א, 01.07.2009.

 העם היהודי כריבון: ריבונות מול אחזקת העם, דובי הלמן, המכון לאסטרטגיה ציונית, יולי 2009.

 דף מסרים לחברי הקואליציה, מטה המאבק בהפרטת קרקעות ישראל.

 הרפורמה במקרקעין: מענה לשאלות (ותשובות) משרד האוצר, נירית לוטן, נדיה רם ואיריס האן.

 מכתב פתוח לחברי האסיפה הכללית של קק"ל, יואל גולובנסקי, המכון לאסטרגיה ציונית, 10.06.2009.

 הרפורמה במינהל – תסריט בלהות, אדם טבע ודין.

 על הרפורמה, הקואליציה האזרחית-סביבתית נגד הפרטת הקרקעות.

 תיקונים נדרשים בהסכם בין המדינה לקק"ל, עדי ארבל, המכון לאסטרטגיה ציונית, 07.06.2009.

 קול קורא לביטול הפרטת הקרקעות, מטה המאבק בהפרטת קרקעות ישראל, 04.06.2009.

נאמנות קק"ל לעקרונותיה לאור טיוטת ההסכם בינה לבין המדינה, עדי ארבל, המכון לאסטרטגיה ציונית, 01.06.2009.

 הרפורמה במקרקעי ישראל – עברת הבעלות על אדמות המדינה לידיים פרטיות, מסמך עמדה מאת תנועת 'דרור ישראל', מאי 2009.

 רפורמה במקרקעי ישראל – לא במסגרת חוק ההסדרים, האגודה לצדק חלוקתי, מאי 2009.

 התנגדויות המועצה לגנים לאומיים ושמורות טבע, ערן פייטלסון, 09.05.2009.

 הרפורמה במינהל: ומה על הדורות הבאים?, אדם טבע ודין, 05.05.2009.

 הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל – חוות דעת מנקודת מבט ציונית, עדי ארבל, המכון לאסטרטגיה ציונית, מאי 2009 ( + מצגת תקציר חוות הדעת).

 על הפרק: רפורמה מרחיקת לכת במקרקעי ישראל, 'האגודה לצדק חלוקתי', אפריל, 2009.

 הפרטת הקרקע בישראל – סכנה קיומית, נייר עמדה מאת מכון דש"א, אפריל 2009 ( + תקציר).

 להציל את הקופסה הכחולה, יואל גולובנסקי ואריאל גלבוע, המכון לאסטרטגיה ציונית, אביב תשס"ט.

ליקויים עיקריים בהצעות הממשלה לרפורמה במקרקעי ישראל, החברה להגנת הטבע ומכון דש"א.

 מה מסתתר בתוך ההסכמים הקואליציוניים?, איריס האן, מכון דש"א.

 עתידו של מינהל מקרקעי ישראל, מפלגת הירוקים, 11.07.2004.

 מקרקעי ישראל: הצעה לצמצום המעורבות הציבורית בניהול המקרקעין, שלמה בן-אליהו וגדעון ויתקון, המרכז הבינתחומי הרצליה, ספטמבר 2003.

 בין הפרטה להמשך הבעלות הלאומית, רחל אלתרמן, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, אפריל 1999.

רכישת מקרקעין ע"י נוכרים, פרופ' יהושע ויסמן, בהוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר באוניברסיטה העברית, 1977.

דעות:

מחפש את האמירה של התורה, ראיון עם הרב ד"ר בני לאו, מקור ראשון, 15.11.2009.

 מקום תחת השמש, הרב יואל בן-נון במכתב פתוח לראש הממשלה, יולי 2009.

 בעלות פרטית על קרקע של שמורות טבע מקשה על שימורן, צפריר רינת, הארץ, 12.07.2009.

 והארץ לא תימכר לצמיתים, רועי ירום, מוסף שבת, מקור ראשון, 11.07.2009.

 התקדמות חיובית ויעילה, ד"ר דרור אידר, ישראל היום, 29.07.2009.

 חכירה ולא הפרטה, ישראל הראל, הארץ, 27.7.2009.

 על הפרטת קרקעות המדינה כפיתרון כפוי לבעיית זכות השיבה, עו"ד לוטם פרן פרח, יולי 2009.

 יעלון בין גמדים, עדי ארבל, מקור ראשון, 24.07.2009.

 נתניהו, רוצה אדמה חרוכה?, פרופ' יוסי כץ, מקור ראשון, 24.07.2009.

 פרצופה של המדינה, חגי אלון, NRG, 20.07.2009.

 האם הרפורמה בממ"י תביא להורדת מחירי הדירות?, עידו אפרתי,NRG, 15.07.2009.

 כישלון מהדהד לנתניהו, אריק מירובסקי, דה-מארקר, 14.07.2009.

 הגיע הזמן להסיר את הדבק מגלגלי הקידמה, שרון גמבשו, גלובס, 13.07.2009.

 גניבת קרקע בחצות ליל, עו"ד נדיה מוגילבסקי, גלובס, 14.07.2009.

 שגעון הפרטת הקרקעות, אבי דבוש, NRG, 12.07.2009.

 שוד הקרקעות הגדול, אבירמה גולן, הארץ, 08.07.2009.

 במרפסת אצל ביבי, סבר פלוצקר, ידיעות אחרונות, 06.07.2009.

 שיעורי הבית של כרמל שאמה, עידו אפרתי, nrg, 06.07.2009.

 הפרטת הקרקעות תיטיב עם העשירים, אורי מתוקי, nrg, 06.07.2009.

 מדיניות הפרטת קרקע חקלאית בישראל, פרופ' אורן יפתחאל, אוניברסיטת בן-גוריון.

 הרפורמה בקרקעות ורפיסות הכנסת, אביב לביא, NRG, 28.06.2009.

 נתניהו נגד הרצל (וז'בוטינסקי), ישראל הראל, הארץ, 25.06.2009.

 ציונות וכלכלה, ד"ר דרור אידר, ישראל היום, 24.06.2009.

 הרפורמה במינהל בדרך וגם סימני השאלה, אריק מירובסקי, דה-מארקר, 24.06.2009.

 הרבנים התבלבלו, הסכנה מרחפת, הרב יואל בן-נון, ynet, 21.06.2009.

 מכירת חיסול של המדינה?, ח"כ זבולון אורלב, שבת בשבתו, 20.06.2009.

 חדר אורחים: זוגיות נפלאה, פרופ' דני גוטוויין, הדף הירוק, 18.06.2009.

 שומטים את הקרקע, פרופ' אביה ספיבק, כלכליסט, 16.06.2009.

 אדמות לעשירים, גדי טאוב, ידיעות אחרונות, 16.06.2009.

 מקרקעי ישראל – הפרטתן ומכירתן לכל קונה, חוות דעת הלכתית מאת הרב שלמה רוזנפלד, ישיבת ההסדר שדמות נריה שבשדמות מחולה, סיוון התשס"ט.

 מוכרים אותנו, הרב יובל שרלו, NRG, 09.06.2009.

 שוב מקפחים את הקיבוצניקים, עו"ד בארי הולצמן, גלובס, 01.06.2009.

 מחפשים מחיר שפוי?, עו"ד דוד לוי, ביזפורטל, 18.05.2009.

 והארץ לא תימכר לצמיתות, ישראל הראל, הארץ, 14.05.2009.

 אנטי-יובל, ד"ר אורי אמיתי, 13.05.2009.

 הרפורמה בנדל"ן: החדשות הטובות והרעות עבורכם, עו"ד צבי שוב, ביזפורטל, 12.05.2009.

 האם לזוגות צעירים יהיה קל יותר לקנות דירה?, עמי ברנד, גלובס, 09.05.2009.

 ממשלת ישראל היא האיום הגדול ביותר, אביב לביא, NRG, 04.05.2009.

 תפריט נוף הולדתו המופרטת, צפריר רינת, הארץ, 03.05.2009.

 הפרטת הקרקעות מסכנת את הציונות, אורי מתוקי, NRG, 30.04.2009.

 מוסרים לטייקונים נכסי צאן ברזל של המדינה, אלי כהן, NRG, 17.04.2009.

 להציל את הקופסה הכחולה, יואל גולובנסקי ואריאל גלבוע, כתב העתתכלת, אביב תשס"ט.

הפרטת מקרקעי ישראל אינה הפיתרון, עו"ד רחל זכאי, כתב העת 'קרקע', 30.04.2008.

 בלי רגולציה מוכתבת תהפוך ישראל לתוצר של פרברים ומשכנות עוני, פרופ' שלמה חסון, כתב העת 'קרקע', 08.05.2003.

תקשורת:

 '"גואל אדמות" סעודי קונה נדל"ן בצפון', ערוץ 7, שמעון כהן, 13/09/10

מתנגדי הפרטת הקרקעות עתרו לבג"צ ב-ynet, גלובס, כלכליסט,דה-מארקר, 28.01.2010.

 חשיפה: קדימה סוללת הדרך לרפורמת נתניהו, מרב דוד, nrg, 20.01.2010.

 ועד שהעובדים, עדי ארבל, מקור ראשון, 01.01.2010.

 הנחשונים של בני עקיבא, עדי ארבל, מקור ראשון, 27.11.2009.

 הצתה מאוחרת, עדי ארבל, מקור ראשון, 04.09.2009.

 אילי הון ערבים רוכשים קרקעות מצאצאי הבילויים, עידן יוסף, news1, 23.08.2009.

 ערבים קונים קרקעות ביבנאל, כפר תבור ובגליל, אלעזר לוין, news1, 20.08.2009.

 רוטשילד מתהפך בקברו, דניאל סיריוטי, ישראל היום, 16.08.2009.

 מכירת קרקעות חקלאיות בגליל לידיים זרות, יומן השבוע עם ענת דוידוב, רשת ב', 15.8.09.

 נחלות ישראליות נמכרות לעשירים ממדינות ערב, עידו יוסף, news1, 15.8.09.

 מלחמת הקרקעות, מיכל גולדברג, ידיעות אחרונות, 14.08.2009.

 מילה טובה, עדי ארבל, מקור ראשון, 14.08.2009.

 חיזבאללה נגד הפרטת הקרקעות: המשך לנכבה, ynet, 08.08.2009.

 הרפורמה נגד העם היהודי, עדי ארבל, מקור ראשון, 07.08.2009.

 הכל אישי, עדי ארבל, מקור ראשון, 31.07.2009.

 חברי תנועות הנוער בראיון, בתוכנית של ירון דקל, רשת ב', יולי 2009.

 מקורב לנתניהו: "הרפורמה בממ"י נועדה לסייע רק לאלפיון העליון", לילך ויסמן, גלובס, 26.07.2009.

 רפורמת המאחזים הגדולה, עדי ארבל, מקור ראשון, 24.07.2009.

 רעש אדמה, אביעד ויסולי, עולם קטן, יולי 2009.

 הקרקעות היקרות בישראל יעברו לשליטת בעלי ההון, צפריר רינת, הארץ, 19.07.2009.

 אנשי אקדמיה לראש הממשלה: "עצור את הרפורמה", 19.07.2009.

 ראיון של גיל פלוטקין וכרמל שאמה, רשת ב', יולי 2009.

 שוק הכרמל, עדי ארבל, מקור ראשון, 17.07.2009.

 התנהלות שנויה במחלוקת בדיוני ועדת הכלכלה, זהר אביגדורי, Land-News, 14.07.2009.

 רפורמת הקרקעות: נתניהו נכשל שוב, שוק הנדל"ן לא הולך להשתנות, גיא ליברמן ואריק מירובסקי, דה-מארקר, 14.07.2009.

 לא עמוק באדמה, יאיר טרצ'יצקי, NRG, 14.07.2009.

 הרפורמה במינהל ירוקה? תלוי את מי שואלים, יעל דראל, ynet, 13.07.2009.

 "רק עשירים יוכלו לרכוש דירות בערים הגדולות", ב: גלובס, ביזפורטל, 13.07.2009.

 שאמה: הרפורמה אינה פוגעת בערכי הציונות, חזקי עזרא, ערוץ 7, 13.07.2009.

 הרפורמה במינהל אושרה בוועדה, צבי לביא, ynet, 13.07.2009.

 שיח במסגרת התוכנית 'מחשבות בע"מ', גלי צה"ל, 10.07.2009.

הרב הראשי נגד הרפורמה בממ"י, יהודה שלזינגר, ישראל היום, 09.07.2009.

פלונטר בעסקת הקרקעות, אלעזר לוין, news1, 09.07.2009.

מה חושב אביו של נתניהו על הפרטת הקרקעות?, חדשות ערוץ 2, 08.07.2009.

 פסק הלכה: הפרטת הקרקעות אסורה, יואב גזית, Land-News, 07.07.2009.

בין בן-לאדן לזמביה: התוצאה של הפרטת הקרקעות, מערכת Land-News, 06.07.2009.

יש התנגדות לרפורמה במינהל בגלל נתניהו, תני גולדשטיין, ynet,04.07.2009.

"ביבי מתעניין במרפסות? זה מעורר השתאות", ynet, 03.07.2009.

נתניהו בפורום קיסריה: לך תסגור פה מרפסת, ב:ynet, nrg, כלכליסט,דה-מארקר, גלובס, 02.07.2009.

הצעה: הרפורמה בממ"י תוגבל ל-5% משטחי המדינה, ב: דה-מארקר,nrg, 02.07.2009.

התנועה הקיבוצית: מכירת קרקעות המדינה במסגרת הרפורמה מנוגדת לאינטרס הלאומי, אורי חודי, כלכליסט, 02.07.2009.

ראיון עם שלי יחימוביץ', ישראל הראל ושרון גמבשו, 'סדר יום' עם קרן נויבך, רשת ב', 1.07.2009.

הסכם היסטורי: קק"ל ויתרה על אדמות מדינה, גיא ליברמן, הארץ, 30.06.2009.

 הרב הראשי: להיזהר מהפרטה של קרקעות, ב:nrg, ynet, 26.06.2009 + (המכתב המלא).

 עסקת הקרקעות בקק"ל מוטלת בספק בשל ניסוחה, אלעזר לוין, news1, 26.06.2009.

 מילכוד 2י2י, עדי ארבל, מקור ראשון, 26.06.2009.

 ח"כ אורלב מביע חשש מהשתלטות גורמי דת נוצריים ומוסלמים, גיא ליברמן, דה-מארקר, 25.06.2009.

 קק"ל תקבל 2 מיליארד שקל, אלעזר לוין, news1, 25.06.2009.

 ראיון עם גיל פלוטקין ממטה המאבק בהפרטת קרקעות ישראל, רדיו צפון, 25.06.2009.

 אטיאס למבקרי הרפורמה במינהל: לא נחלק קרקעות לעשירים, דותן לוי, כלכליסט, 25.06.2009.

 ארגונים סביבתיים מזהירים: רפורמת המקרקעין תביא לעליית מחירים, צפריר רינת, הארץ, 24.06.2009.

הפארסה נמשכת: בית המשפט הקפיא עסקת קק"ל, ב:ynet, news1, 24.06.2009.

 העסקה בקק"ל אושרה. המתנגדים: נערער, ב:ynet, news1, 23.06.2009.

 "הצבעה חשאית" להפרטת קרקעות קק"ל, ב:ערוץ 7, ביזפורטל, 22.06.2009.

 עיסקת חילופי הקק"ל נדחתה למועד אחר, ב:news1, כלכליסט, 19.09.2009.

 מאבק כולל בהצעה להפרטת ממ"י בחוק ההסדרים, יובל אופק, הדף הירוק, 18.06.2009.

 המתנגדים לעסקת קק"ל יפנו לבית המשפט, אלעזר לוין, news1, 18.06.2009.

 הנהלת ההסתדרות הציונית אישרה את ההסכם בין הקק"ל למינהל, ב:ynet, ערוץ 7, news1, 18.06.2009. 

חוק ההסדרים: הרפורמה בממ"י עברה בקריאה ראשונה, עינת פז-פרנקל, ביזפורטל, 18.06.2009.

 דיווח על הסערה סביב הדיונים בקק"ל, רשת ב', 17.06.2009.

 דיווח על פיצול הרפורמה מחוק ההסדרים והדיונים בקק"ל, תוכנית 'הבוקר הזה' עם אריה גולן, רשת ב', 17.06.2009.

 ועדת עובדי ממ"י לשר: לא נאפשר יישום הרפורמה עד שיובטחו זכויות העובדים, עידו סולומון, דה-מארקר, 16.06.2009.

 הרפורמה במינהל תפוצל מחוק ההסדרים, ב: ynet, nrg, כלכליסט,דה-מארקר, נענע, ערוץ 7, 16.06.2009.

 המדינה לקק"ל: אשרו ההסכם או שנשנה אותו, אלעזר לוין, news1,14.06.2009.

 אין כמו יפו, עדי ארבל, מקור ראשון, 12.06.2009.

 נדחה הדיון באסיפה הכללית להפרטת קק"ל, ב-news1, ynet,דה-מארקר, nrg, ערוץ 7, כלכליסט, 12.06.2009.

 חברים באסיפת קק"ל: העברת הקרקעות למדינה מבוצעת במחטף, ב-nrg, כלכליסט, 11.06.2009.

 הסכם חילופי הקרקעות בין קק"ל למדינה מגיע לבית המשפט, גיא ליברמן, דה-מארקר, 10.06.2009.

 הכנסת הקימה ועדת משנה לטיפול ברפורמה בממ"י, ב-ערוץ 7, גלובס,דה-מארקר, 10.06.2009.

 ציפי לבני: "הפרטת מקרקעי ישראל – פשע לאומי", רוית הכט, וואלה, 08.06.2009.

 מטה המאבק בהפרטת הקרקעות מאיים: הרפורמה במקרקעין בדרך לבג"צ, עינת פז-פרנקל, ביזפורטל, 08.06.2009.

 מתנגדי רפורמת הנדל"ן: נתניהו מוביל מדיניות אנטי-ציונית, יהונתן ונדר, מקור ראשון, 05.06.2009.

 אורי אריאל: "עושים מחטף ומפקירים את המדינה", חזקי עזרא, ערוץ 7, 03.06.2009.

 הסכם היסטורי: קק"ל ויתרה על אדמות מדינה, גיא ליברמן, הארץ, 03.06.2009.

 קק"ל אישרה החלפת הקרקעות עם המינהל, ב-ynet, nrg, כלכליסט02.06.2009.

 התנגדות של חברי כנסת להסכם העברת הקרקעות בין הקק"ל למדינה, בערוץ 7, דה-מארקר, 01.06.2009.

 קק"ל תכריע: האם יופרטו קרקעות העם היהודי, מיכל גרינברג, nrg, 01.06.2009.

 זבולון אורלב: "רפורמת הקרקעות מנוגדת להלכה", שמעון כהן, ערוץ 7, 30.05.2009.

 שתיקת השטנצלר, עדי ארבל, מקור ראשון, 29.05.2009.

 קק"ל תעביר למדינה קרקעות במרכז הארץ תמורת קרקעות בנגב ובגליל, גיא ליברמן, דה-מארקר , 27.05.2009.

 דב חנין: "אסור להעביר את הקרקע לידיים פרטיות", תני גולדשטיין,ynet, 24.05.2009.

שלי יחימוביץ': "אם כל ההפרטות בפתח", הבלוג של שלי יחימוביץ', 23.05.2009.

 הרפורמה במינהל: האם מחירי הדירות ירדו?, תני גולדשטיין, ynet, 22.05.2009.

 אחדות ישראל, עדי ארבל, מקור ראשון, 22.05.2009.

 הבייבי של ביבי: חיסול קרקעות המדינה, יעל עברי-דראל, ynet, 13.05.2009.

 ותיקן זה כאן, עדי ארבל, מקור ראשון, 08.05.2009.

 מושבניקים נגד הרפורמה במקרקעי ישראל, שמעון כהן, ערוץ 7, 04.05.2009.

 מנהל ממ"י: הרפורמה במינהל תקצר תהליכים ותקטין החיכוך עם האזרחים, גיא ליברמן, דה-מארקר, 04.05.2009.

 ועדת השרים אישרה את ההצעה לרפורמה כוללת בממ"י, ב-nrg,כלכליסט, 04.05.2009.

 מכירת חיסול, עדי ארבל, מקור ראשון, 01.05.2009.

 הבשורה הצרכנית של הרפורמה בממ"י: פחות בירוקרטיה, עידו אפרתי,NRG, 17.04.2009.

 המטרה של נתניהו: מינהל מקרקעי ישראל, עידו אפרתי, NRG, 17.04.2009.

 נדל"ן ציוני, עדי ארבל, מקור ראשון, 08.04.2009.

 סוף למונופול? דירקטוריון קק"ל ימליץ על היפרדות מממ"י, דרור מרמור, גלובס, 25.02.2009.

קליפים:
'דונם פה, דונם שם', ערוץ 1, איילה חסון, ספטמבר 2010.

ח"כ זאב בוים מקריא מכתבי אזרחים מודאגים, יולי 2009.

 מונופול הקרקעות, מטה המאבק בהפרטת מקרקעי ישראל.

 אם כל השקשוקות, איתמר כהן.

הורה נדלנים, טיפקס.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות