נייר עמדה זה מבקש להציג הצעת חוק שתביא לפתרון הבעיה של מקרי עגינות הנובעים מסירובו של האיש לתת לאשתו גט, או מסירובה של האישה לקבל גט, ובכך לשחרר אותם מקשר שהם אינם רוצים בו. הצעת החוק נסמכת על מנגנון שהוצע בתלמוד הבבלי כאמצעי שמאפשר לבית הדין, במקרים חמורים, לבטל את התוקף של אקט הקידושין שקשר מלכתחילה את בני הזוג זה לזו. מנגנון זה מכונה – הפקעת קידושין.
כפי שיוצג במסמך, הסמכות להפקיע קידושין נתונה לא רק בידו של בית הדין אלא גם בידיו של "הקהל". כלומר, גם לקהילה שבתוכה חיים בני הזוג ישנה הרשות להחליט על החלתה של "הפקעת קידושין", במקרים הראויים לכך לפי דעת בני הקהילה. במציאות המודרנית היכולת לקבל החלטות בשם "הקהל" מסורה בידי הכנסת. המלצתו המרכזית של פרופ' ברכיהו ליפשיץ,[1] מחבר מסמך זה, היא שהמציאות הקשה של עגינות הנוצרת עקב סרבנות הגט צריכה להוביל לחקיקה בכנסת שתקבע את השימוש ב"הפקעת קידושין" כדרך לפתרון הבעיה ולהצלת הנשים ממצוקתן.