Category

נושאים נוספים

מיסוי ענף המקובלים

על ידי דת ומדינה, נושאים נוספים אין תגובות

כתיבה: אריאל פינקלשטיין

סיוע וייעוץ: אסף גרינוולד

בישראל פועלים עשרות רבנים המכונים "מקובלים". בין פועלם נמנים מתן ברכות להצלחה, ייעוץ אישי או עסקי ותיווך בין אנשי עסקים. התמורה הניתנת כיום עבור פעילות זו של המקובלים נתפסת בדרך כלל כתרומה למקובל, ולרוב הם אינם משלמים בגינה מס.

בשיח הציבורי, חִצי האשמה בגין המצב הקיים מופנים בעיקר כלפי המקובלים. נייר עמדה זה חושף כיצד כבר יותר מעשור הסוגיה מונחת לפתחה של רשות המסים, אשר לא מצליחה לגבש מדיניות אחידה ולפעול על פיה.

החל משנת 2004 הכריזו רשות המסים ומשרד המשפטים פעמים רבות על הסדרת מיסוי המקובלים. שתי חוות דעת, האחת של היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ביוני 2004 והשנייה של מחליפו מני מזוז במרץ 2005 הורו על מיסוי מקובלים, אך הן לא באו לידי ביטוי בפועל. רק באוגוסט 2008 החליטה רשות המסים לפעול בעניין, אך ב-2014 קבע מבקר המדינה כי פעילותה הייתה דלה ביותר, כך ש"הטיפול השומתי של הרשות בענף המקובלים לא הניע הליך של הסדרת מיסוי הענף". גם הצהרות שונות של פרקליטות המדינה בבתי המשפט שלפיהן הנושא לקראת הסדרה לא הובילו לשינוי ממשי.

הצורך להסדיר את מיסוי ענף המקובלים בישראל עלה שוב בדוח מבקר המדינה שפורסם באוקטובר 2014. מבקר המדינה הצביע על כך שבענף זה משולמים סכומים של מאות מיליוני שקלים ללא תשלום מסים, וישנם חששות מבוססים להלבנת הון בכספים אלו. כמו כן, מסתמן כי רשות המסים ניהלה מדיניות אכיפה לא אחידה כלפי מקובלים שונים.

על בסיס דוח מבקר המדינה נטען בנייר עמדה זה כי הסיבה המרכזית לאי-המיסוי של המקובלים נעוצה בכך שרשות המסים לא גיבשה מדיניות ברורה הנוגעת למקרה הייחודי של ענף המקובלים. נייר העמדה מראה כי למרות המלצתו של מבקר המדינה לקבוע מדיניות ספציפית ייחודית לסוגיה זו, טיוטת החוזר בנושא שהוציאה רשות המסים ביוני 2015 אינה עושה זאת, והיא מנסה להמשיך להחיל מדיניות עמומה ולא ברורה בנושא כפי שהיה עד כה, מה שיוביל ככל הנראה לכך שבפועל לא תתבצע הסדרה ממשית של מיסוי ענף המקובלים.

לאור זאת נראה כי הדרך להסדרת העניין איננה בנהלים פנימיים של רשות המסים אלא בשינוי חקיקה על ידי הכנסת. בהתאם לכך, המדיניות המוצעת בנייר עמדה זה, המגובה בדעותיהם של נציגי משרד מבקר המדינה ומנהל רשות המסים, היא להגדיר בחוק מתנות שמקבל אדם ממי שאינו בן משפחתו כמקור הכנסה, ובהתאם לכך גם למסות את המתנות הללו החל מתקרת פטור שתיקבע על ידי שר האוצר.

לנייר העמדה המלא

קבורת חללי צה"ל שאינם יהודים על פי ההלכה

על ידי דת ומדינה, נושאים נוספים אין תגובות

אליעד אברוך ולילך בן צבי

אחד הסממנים הבולטים המגדירים ישראליות הוא השירות הצבאי, ואילו סממן נוסף המשייך אדם לחברה הישראלית היא שיוכו הדתי. מצב זה מעמיד כיום דילמה קשה, הבאה לידי ביטוי בעתות שכול, ביחס לרבים מהמשרתים בצה"ל המוגדרים כחסרי דת או מסופקי יהדות, כאשר הצבא נדרש לקבור חללים יהודים ושאינם יהודים אלו לצד אלו. בסיטואציה זו, באה לידי ביטוי התנגשות הערכים שבין היותה של ישראל מדינה יהודית לבין היותה מדינה המוקירה ואף מקדשת את חללי המערכות באשר הם.

לפי ההלכה היהודית, לא ניתן לקבור בן דת אחרת בבית עלמין יהודי. אלא שבהינתן המשמעויות הסימבוליות של קבורת לוחמים – הקצאת חלקת קבורה לבני דתות אחרות או הוצאת גופותיהם אל מחוץ לגדר של בית העלמין עשויות להביא להשלכות אישיות, משפחתיות וסקטוריאליות שאינן רצויות. התנהלות לא רגישה בעניינו של חייל כזה, שבארץ מוצאו הופלה בשל היותו יהודי, ואילו בישראל, גם לאחר נפילתו במהלך שירותו את המדינה מקבל יחס של גוי (מבלי להתייחס בשלב זה להכרעה בנושא השתייכותו הדתית האמתית), עלולה להביא לתחושות של ניכור והיבדלות מצד בני משפחתו של אותו חייל וקבוצות שונות באוכלוסייה. במקביל, אי הקפדה על כללי ההלכה עלולה לפגוע הן בצביונה היהודי של מדינת ישראל והן בנופלים המבקשים להיקבר על-פי כללי ההלכה ובמשפחותיהם.

מטרתו של נייר עמדה זה היא מציאת היחס הנכון בסוגיית הקבורה הצבאית של קבוצה זו בחברה הישראלית, תוך שאיפה לשמר את האיזון בין חלקי האוכלוסייה השונים הלוקחים חלק בשירות הצבאי.

נייר העמדה מורכב מהחלקים הבאים:

א. שני הפרקים הראשונים מציגים מבוא כללי לסוגיה ואת הצגת המקרה הנידון.

ב. הפרק השלישי מציג את הנחיות צה"ל ומשרד הביטחון, הגופים האמונים על הקבורה הצבאית ועל ניהולם ותחזוקתם של בתי הקברות הצבאיים.

ג. הפרק הרביעי מציג את הרקע ההלכתי, כפי שהוא משתקף בארון הספרים היהודי לאורך הדורות.

ד. הפרק החמישי יסכם את הדיון ויציג המלצה למדיניות עתידית, על-פי דבריהם של הרב הצבאי הראשי לשעבר, הרב ישראל וייס, והרב הצבאי הראשי הנוכחי, הרב רפי פרץ: קבורתם של חללי צה"ל שאינם יהודים בחלקות ייעודיות שאינן מבודדות או באותה החלקה עם שאר חללי צה"ל אך עם הפרדה בין הקברים על-ידי עץ, ספסל או כל אמצעי אחר המשמש בלאו הכי כחלק מבית הקברות. פיתרון זה משלב הן את ההקפדה על כללי ההלכה והן את מתן הכבוד הראוי לאלו שמסרו נפשם על קיומנו בארץ הזאת.

נייר עמדה זה נכתב במסגרת פרויקט 'שביל הזהב' להסדרת יחסי עם, דת ומדינה במכון לאסטרטגיה ציונית. זהו נייר העמדה השביעי היוצא במסגרת הפרויקט. ניירות העמדה שקדמו לו עסקו בסוגיות משבר הגיור בישראל, מינוי רבני ערים, הכפילות העדתית בתפקידי הרבנות, מירוץ הסמכויות בגירושין, הצעה להסדרת מעמד השבת במדינה ומערך הכשרות בישראל.

לנייר העמדה המלא

סיכום פעילות הכנסת ה-19 בענייני דת ומדינה

על ידי דת ומדינה, נושאים נוספים אין תגובות

אריאל פינקלשטיין

כהונת הכנסת ה-19 הייתה אמנם אחת הכהונות הקצרות ביותר של כנסת בישראל (פחות משנתיים), אך למרות זאת בתחום הדת והמדינה הייתה בכנסת ה-19 פעילות ענפה. בקואליציה שהורכבה בכנסת זו לא נכללו כלל מפלגות חרדיות, ובתחילת כהונת הכנסת הצביעו רבים – חלקם לשבח וחלקם לגנאי – על סיטואציה זו כפתח לקידום רפורמות בתחום הדת והמדינה.

סקירה זו בוחנת את פעילות הכנסת ה-19 בענייני דת ומדינה וכוללת בעיקר הצעות חוק (פרטיות וממשלתיות) שקודמו בפועל או שהועלו לדיון ציבורי משמעותי, אך אין בה התייחסות להצעות חוק שרק הונחו על שולחן הכנסת. כמו כן, הסקירה מתייחסת למספר תקנות שרים ויוזמות של שרים שקודמו שלא במסגרת תקנות. בנוסף, הסקירה אינה מתייחסת להצעות העוסקות ביחסי דתיים ומדינה כדוגמת גיוס חרדים לצה"ל והאוטונומיה של החינוך הדתי והחרדי.

הסקירה מלמדת על 32 הצעות ויוזמות שונות בתחומי דת ומדינה שקודמו באופן אקטיבי בכנסת ה-19. סגן השר לשירותי דת אלי בן דהן ("הבית היהודי") וחבר הכנסת אלעזר שטרן ("התנועה") הם חברי הכנסת הבולטים בתחום זה: כל אחד מהם קידם בפועל 8 יוזמות שונות בתחומי דת ומדינה. חברת הכנסת עליזה לביא ("יש עתיד") הובילה ניסיונות לקדם 6 יוזמות בתחומי הדת והמדינה, ואחריה שרת המשפטים ציפי לבני ("התנועה") שקידמה 5 יוזמות בתחומים אלו (בסיכום הסקירה מופיעה טבלה המסכמת את כלל ההצעות וסטטוס ההתקדמות שלהן).

רוב מוחלט של הצעות החוק שהוגשו וקודמו בתחומי דת ומדינה לא צלחו את שלבי החקיקה, אך ניתן לציין מספר הצעות שעשו זאת:

1. פתיחת אזורי הרישום לנישואין: הוצעה על ידי חבר הכנסת איתן כבל ("העבודה") וקודמה בתמיכת השר לשירותי דת נפתלי בנט וסגנו אלי בן דהן. בן דהן צירף לחוק זה סעיף הקובע מאסר שנתיים לעורכי חופה שלא במסגרת הרבנות.

2. איסור על רבנים עובדי ציבור לקבל תמורה עבור עריכת נישואין: הוצעה על ידי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי ("הבית היהודי").

3. קביעת ייצוג נשי (4 מתוך 11) בוועדה למינוי דיינים: הוצעה על ידי חברות הכנסת עליזה לביא ושולי מועלם-רפאלי.

4. הקמת בתי דין לגיור על ידי רבני ערים: הוצעה על ידי חבר הכנסת אלעזר שטרן. הצעת חוק זו אמנם לא עברה בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, אך למעשה בעקבות קידום ההצעה התקבל נוסח דומה בהחלטת ממשלה.

בנוסף, שתי החלטות משמעותיות של שרים בתחומי דת ומדינה התקבלו בזמן פעילות הכנסת ה-19:

1. שינוי תקנות מינוי רבני ערים בעקבות פסיקת בג"צ מ-2012. על פי התקנות החדשות שקבעו השר לשירותי דת נפתלי בנט וסגנו אלי בן דהן, הועצם כוחם של השר לשירותי דת ושל נציגי הרשות המקומית בגוף הבוחר, על פני חברי המועצה הדתית ונציגי בתי הכנסת בעיר. כמו כן, נקבע ייצוג נשי מינימאלי של 30%.

2. החלטת שר הפנים גדעון סער (הליכוד) לבטל חוק עזר עירוני שקבעה עיריית תל אביב שאפשר פתיחה רחבה של מרכולים בשבת.

כמו כן, במסגרת פעילות הכנסת ה-19 הכריזו השר לשירותי דת נפתלי בנט וסגנו אלי בן דהן, בשתי מסיבות עיתונאים שונות על מספר מהלכים שהם מתעתדים לקדם. בנט ובן דהן כינו את המהלכים הללו בשם "המהפכה בשירותי הדת".

המהלכים כללו רפורמות במגוון נושאים: נישואין, מועצות דתיות וכשרות. בטבלה, המצורפת בנייר העמדה המלא (מצורף קישור למטה), ניתן לראות את הצגת כלל המהלכים השונים שכללו הרפורמות ואת סטאטוס הביצוע שלהם. מהטבלה ניתן גם להבין כי את הרוב המוחלט של היוזמות, אשר תוכננו במסגרת המהלכים של "המהפכה בשירותי הדת" .לא יצאו כלל אל הפועל ולא התממשו בסופו של דבר.

לנייר העמדה המלא

שינוי גודל גופנים
ניגודיות