מאבק בפעילות אנטי-ישראלית

מאז הקמתה, מתמודדת מדינת ישראל עם ניסיונות מדאיגים להטיל ספק בעצם זכות קיומה. בעשורים האחרונים אנו עדים לפעילי BDS הפועלים ללא לאות כדי להוביל חרם על ישראל ולהשחיר את שמה. מגמה זו נצפית גם בתוך גבולות ישראל פנימה, כאשר גופים קיצוניים מערערים שוב ושוב על אופייה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, בעוד אחרים מציירים אותה באופן שיטתי כתוקפן בסכסוך הישראלי-פלסטיני. המכון לאסטרטגיה ציונית נטל על עצמו לחשוף את המניעים של אותם גופים שגורמים נזק בלתי מוצדק לדימויה של ישראל, לעתים במסווה של דאגה לזכויות אדם.

שוברים שתיקה

על ידי מאבק בפעילות אנטי-ישראלית אין תגובות

במחקר אברום תומר מנתח מאה עדויות שפרסמו 'שוברים שתיקה' במהלך השנים ומוכיח למה, גם אם לוקחים את טענות הארגון ברצינות, אין מה ללמוד מהן על התנהגות חיילי צה"ל. בין השאר המחקר מציין את היעדר ההקשר, חוסר ההבנה של הסיטואציה המבצעית והטעיות אחרות בגוף העדויות, ובעיקר בהצגתן בדוחות 'שוברים שתיקה'.

למחקר המלא…

ארגון עדאלה נגד מדינת ישראל

על ידי מאבק בפעילות אנטי-ישראלית אין תגובות

תקציר

מאז הקמתה ביולי 2005, מבקשת תנועת ה-BDS לקדם חרמות, מניעת השקעות והטלת עיצומים על מדינת ישראל במטרה לשלול את קיומה כמדינה יהודית. חלק משמעותי באסטרטגיה של תנועת ה-BDS היא הפיכתה של ישראל למדינה מצורעת בעולם באמצעות הצגתה כמדינת אפרטהייד המפלה את אזרחיה הערבים באופן מכוון וממוסד.

עדאלה מידעון
אחד הגופים התורמים לתעמולה זו הוא דווקא ארגון ישראלי, עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, אשר טוען באופן עקבי כי מדינת ישראל מקדמת מדיניות מפלה נגד אזרחי ישראל הערבים. להוכחת טיעון זה, הקים עדאלה "מאגר מידע" הכולל 57 חוקים המפלים לטענתם את אוכלוסיית ישראל הערבית.
דוח זה סוקר באופן פרטני את רשימת החוקים שפורסמו באתר עדאלה, ובוחן האם יש ממש בטענות הארגון לקיומה של אפליה נגד אזרחי ישראל הערבים. ממצאי הדוח מראים כי עדאלה בחר לנקוט באסטרטגיה של סילוף המציאות ופרשנות מוטה במטרה להציג את ישראל כמדינה בעלת עשרות חוקים מפלים.
ממצאי הדוח, המובאים באופן מפורט בפרק הסיכום, מראים באופן ברור כי טענות ארגון עדאלה משוללות כל יסוד בשל כמה גורמים מרכזיים:

א. רובם הגדול של החוקים ברשימה (53 מתוך 57) אינם מתייחסים כלל למוצאם של אזרחי המדינה, ואלה שכן, עושים זאת במטרה למנוע אפליה. כך למשל, פקודת סדרי השלטון והמשפט המגדירה את ימי המנוחה וכן חוק השימוש בתאריך עברי, מחריגים מפורשות מוסדות ורשויות המשרתות אוכלוסיות לא יהודיות וקובעים עבורן הסדרים המתאימים לצרכיהן.

ב. ב-21 מקרים, טענות עדאלה לאפליה נובעות מעמדתו הקיצונית של הארגון השוללת את אופייה של מדינת ישראל כמדינת לאום בכלל וכמדינת הלאום של העם היהודי בפרט. לדוגמא, חוק יד יצחק בן-צבי מוגדר כחוק מפלה משום שהמוסד נועד לקדם מטרות ציוניות.

ג. ל-18 חוקים ישנן מקבילות בדמוקרטיות מערביות. לדוגמא, על פי עדאלה, חוק הדגל הינו חוק מפלה. על בסיס טענה מופרכת זו ניתן לטעון שכל מדינה הנושאת צלב על דגלה הינה מדינה המפלה את המיעוטים בתוכה שאינם נוצרים. השוואה מעמיקה יותר בין החוקים מצאה לעתים קרובות כי דווקא החקיקה בישראל מכילה יותר ביחס למיעוטים.

ד. לפחות ב-13 מקרים, קיים פער גדול בין הכתוב באופן מפורש באותם חוקים לבין הפרשנות המוטה (ולעתים אף מעוותת) שעדאלה מעניק להם. במקרים מסוימים קשה להצביע על עצם האפליה. לדוגמא, חוק רמת הגולן נחשב לחוק מפלה משום "שמטרתו הענקת מגן חוקי להחלת הדין הישראלי על שטח רמת הגולן אשר נכבש על ידי ישראל". מהי האפליה בחוק שנועד להעניק זכויות שוות לכלל תושבי הגולן? לעדאלה הפתרונים.

ה. 8 חוקים נועדו להגן על ביטחונם של כלל אזרחי ישראל ללא הבדל דת, גזע ומין. בכלל חוקים אלה ניתן למצוא שורה של תיקוני חקיקה בחוק סדר הדין הפלילי ובפקודת בתי הסוהר אשר נועדו לסייע לכוחות הביטחון למנוע מתקפות טרור. חוקים אלה פוגעים רק במי שחשודים באופן מובהק בפעילות טרור ללא הבחנה בין יהודים לערבים. למעשה מי שטוען שחוקים מסוג זה הם חוקים מפלים, הוא זה שחוטא בהכללה נגד הציבור הערבי ולמעשה יוצר את הזיקה בינם לבין טרור.

ו. 7 חוקים אינם נוגעים כלל לאזרחי ישראל הערבים, אלא למי שאינם אזרחים ועל כן מדינת ישראל אינה מחויבת לפעול כלפיהם בשוויון. ניתן להמחיש עד לאן מגיע האבסורד באמצעות הדוגמא של פקודת המסחר עם האויב (דבר חקיקה מנדטורי, יש להזכיר) אשר כלול ברשימת החוקים המפלים, לאור העובדה שכל "המדינות שהוכרזו ככאלה (איראן, סוריה ולבנון) היו מדינות ערביות ו/או מוסלמיות".

ז. בחלק מהחוקים הנמנים במאגר, האפליה היא דווקא נגד האוכלוסיה היהודית. לדוגמא: סעיף 7א' בחוק יסוד: הכנסת, אשר נועד למנוע את התמודדותן של מפלגות הפועלות נגד קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הופעל רק נגד רשימה יהודית. כמו כן, התיקונים לחוק לקליטת חיילים משוחררים הצביעו על אפליה הקיימת נגד יהודים ומגזרים נוספים, המחויבים לשרת שלוש שנים בתנאי קיום מינימליים תוך עיכוב התפתחותם המקצועית והאישית. זאת כאשר בפני כל אזרח ערבי עומדת האפשרות לקבל פטור משירות או לחילופין להתנדב לשירות במסגרת שירות אזרחי וליהנות מכלל ההטבות המוענקות לחיילים משוחררים.

ח. במספר חוקים מתבסס עדאלה על סטטיסטיקות פשיעה בלתי שוויוניות. על פי היגיון זה, אם בני המגזר הערבי הם המורשעים העיקריים בהפרת חוקים, אזי משתמע כי אותו החוק מוכרח להיות גזעני. על אף שייתכן ומעורבותו של המגזר הערבי בעבירות מסוימות גדולה מחלקו באוכלוסייה, הדבר אינו משליך כהוא זה על נחיצות החוק או מעיד על אפליה. הפתרון למצב זה אינו ביטול החוק אלא עידוד יחס ממלכתי ושומר חוק בקרב כלל האוכלוסייה.

כמו כן, עיון מעמיק ברשימת החוקים "המפלים" לפי עדאלה, מביא למסקנה החשובה כי לא כל העדפה היא אפליה. ואכן, רוב החוקים המובאים במאגר החוקים של ארגון עדאלה, כלל אינם מפלים את ערביי ישראל אלא מסייעים לקדם את ישראל כמדינה יותר יהודית ויותר דמוקרטית הפועלת לטובת כלל אזרחיה.

למחקר המלא

סיום פעולת אונרא

על ידי מאבק בפעילות אנטי-ישראלית אין תגובות

 זה הזמן לסיים את פעילות אונר"א

על ההזדמנות להביא לסיום פעילותה של סוכנות הפליטים הפלשתינים

מאת: ניר עמרן
תקציר

לאורך מבצע "צוק איתן" (יולי – אוגוסט 2014) נחשפה הציבוריות הישראלית בדיווחי התקשורת למקרים רבים של ירי של חמאס מתוך מתחמי סוכנות אונר"א (UNRWA) – סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים הפלשתינים של האו"ם – מקומות שהיו אמורים להיות ניטרליים: בתי ספר, מרפאות, משרדים ומתחמי מקלט ושהייה הומניטריים. כמו כן נתגלו במשרדי הסוכנות מצבורי נשק, פצצות וטילים של החמאס, ואלה סיכנו באופן ציני גם את חייהם של הפלשתינים שנזקקו לשירותי הסוכנות.

על הקשר שבין הסוכנות ובין פעילות אנטי ישראלית בכלל וטרוריסטית בפרט נצבר במערכת הביטחון מידע רב לאורך שנים כולל במבצעים הקודמים: "עמוד ענן" ו"עופרת יצוקה" לפניו. במיוחד ברצועת עזה, מאז השתלט עליה החמאס ב-2006, הפכה הסוכנות לזרוע חמאסית שגם מעסיקה רבים מאנשי ארגון הטרור.

סביר להניח כי עם כינונה של הממשלה החדשה בירושלים, יתחדש סבב הדיונים בתיווכן של ארה"ב, אירופה ומצרים בתביעות "ארוכות הטווח" של החמאס, מן היותר-קשות-למימוש ושהושארו כ"אגוז קשה לפיצוח" למועד מאוחר יותר, כגון הקמת נמל ימי, שחרור נוסף של אסירים פלשתינים ופתיחה מלאה של המעברים; ישראל עתידה לחזור ולדרוש פירוז טוטאלי של הרצועה מנשק ופיקוח הדוק ואפקטיבי על הכנסת הסחורות והתרומות.

ואולם, ניראה כי זה הזמן והמקום להעלות מצד ישראל עוד דרישה חשובה, שאיננה חדשה לגמרי: לנוכח ההוכחות הנחרצות שיש בידי מערכת הביטחון על אודות הסתאבותה של סוכנות הפליטים הפלשתינים והיותה נגועה בפעילות טרור משמעותית – יש להביא לסיום פעילותה של סוכנות אונר"א ביו"ש ובעזה. ניתן לראות בהצבת הדרישה, בהזדמנות זו, מנוף רב ערך לחידוש המהלך שהחל בעקבות הסכמי אוסלו (והופסק): מהלך שנועד לסיים את פעילותה של סוכנות אונר"א ביו"ש ובעזה, ולהעביר את סמכויותיה לרש"פ (הרשות הפלשתינית).

לתביעה כזו של ישראל יש סיכוי רב להתממש בעת הזאת, בהיותה אינטרס משותף של ישראל, של הרש"פ ואף של המתווכות, מצרים, אירופה וארה"ב. זאת על רקע רצונן של המתווכות בהחלשתו של החמאס, ונכונותן העקרונית (שכבר הובעה בעבר) להעביר חלק מכספי התרומות שניתנות לאונר"א מדי שנה לידי הרש"פ, תוך חיזוקו של העומד בראשה מחמוד עבאס (אבו מאזן), כיוון שהוא נתפש בעיני הפוליטיקה הכלל-עולמית כפרגמטיסט וכמתון. ייתכן אף כי כתוצאה מן המהלך ייחלש שלטון החמאס עוד, והרשות הפלשתינית שוב תאחז בהגה השלטון בעזה.

מימושו של תהליך כזה יהווה צעד משמעותי ביותר במגמה ארוכת הטווח של ישראל ושל גורמים נוספים במערכת הפוליטית הבינ"ל, לסיום המנדט המיוחד והחריג שניתן לסוכנות אונר"א לטיפול בפליטים הפלשתינים של 1948 – משימה שהיא נכשלת לבצע כבר יותר מ-65 שנים. כידוע, אונר"א העדיפה לאורך כל השנים לנגח את ישראל – בפעילות פוליטית וגם בפעילות תומכת טרור – על פני פתרון מצוקתם של הפליטים, ביישובם ובהתאזרחותם בארצות מגוריהם, ובכך לתרום ליישוב הסכסוך.

לפיכך יש לראות במצב שנוצר בעקבות "צוק איתן" הזדמנות לחידושה של היוזמה לסיום פעילותה של אונר"א בעזה וביו"ש, וזה עשוי להיות שלב בדרך לסיום המנדט של הסוכנות ביתר הארצות שבהן היא פועלת.

לנייר העמדה המלא

שינוי גודל גופנים
ניגודיות