במסגרת מחויבותו לזכויות אדם, בוחן המכון לאסטרטגיה ציונית את המכשולים הנצפים במציאות היום-יומית של קבוצות מיעוט בישראל, בעיקר פלסטינים החיים תחת שלטון ישראלי וערביי ישראל. הדוחות שלנו מספקים ניתוח מקיף של התפתחות סוגיות בתחום החברה, הכלכלה ואכיפת החוק – בעבר ובהווה – מנקודת מבט לאומית-ליברלית. אנחנו מצביעים על חסמי מדיניות, מנתחים גורמי יסוד ומציעים המלצות מעשיות להשגת חברה צודקת ודמוקרטית יותר.
במחקר זה חתרנו לגלות האם ישראל עומדת בסטנדרטים הבינלאומיים בכל הקשור למתן זכויות קיבוציות למיעוטים, וזאת בשל הוויכוח הציבורי והאקדמי הניטש בחברה הישראלית סביב היחס של מדינת ישראל למיעוט הערבי החי בקרבה. לשם כך, ערכנו סקירה משווה במסגרתה בחנו את היקף הזכויות הקיבוציות המוענקות למיעוטים מתוקף היותם קולקטיב בעל מאפיינים ייחודיים – בתחומי השפה, החינוך והדת. לתובנות העולות מן הסקירה של המכון, צירפנו את הממצאים של מחקר קודם שנעשה בנושא על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת. המסקנה ברורה: מדיניותה של ישראל עולה בקנה אחד עם הפרקטיקות הנהוגות במדינות דמוקרטיות רבות.
על מנת ללמוד יותר על הממצאים ועל הנעשה בעולם, מוזמנים לקרוא את המחקר המלא.
החודש אנו מזמינים אתכם לצלול אל תוך הגותו של המנהיג הציוני הדגול, זאב זב'וטינסקי, ולברר דרכה את יחסו למושג 'תיקון עולם'. בעבודה זו, מובא ניתוח מעמיק של תפיסתו של ז'בוטינסקי את תפקיד האדם בחברה בה הוא חי. כמו כן, העבודה מציגה כיצד ביטוייה של תפיסה זו של ז'בוטינסקי משתקפים בגישתו בתחום החברתי-כלכלי. ז'בוטינסקי, לו נוהגים לייחס נטיות פוליטיות, סותרות לעיתים, מכל צד של המפה הפוליטית, מתגלה כאן כמדינאי שוחר חירות, שהאמין בכוחו של הפרט לשכלל את עולמו תוך הפגנת רגישות כלפי החלשים בחברה.
יצוין כי נייר זה יוצא לאור במסגרת פרויקט "קול קורא" לפרסום עבודות אקדמיות מצטיינות.
מחקר זה מציג כיצד ארגוני זכויות אדם המקבלים מימון מממשלות אירופה מקדמים מטרות פוליטיות דרך פנייה שיטתית לערכאות משפטיות. מחקרנו התמקד בשלושה מקרי בוחן: אסירים שובתי רעב וסוגיית ההזנה בכפייה, מסתננים ומבקשי מקלט והריסת בתי מחבלים. בנייר נסקרו העתירות המרכזיות שהוגשו בסוגיות אלו על ידי הארגונים או מטעמם, זאת בניגוד לעתירות פרטיות, במטרה לעמוד על ההשפעות השונות של ריבוי העתירות בכל אחד מן התחומים הללו.
מחקר זה סקר במבט רחב שלוש סוגיות בתחום זכויות האדם ביהודה ושומרון: תעסוקת פלסטינים בישראל, טיפול בחולים פלסטינים בבתי החולים בישראל ותפקוד המעברים. המחקר בחן את המדיניות הישראלית בכל אחד מן הנושאים הנידונים ואת יישומה של מדיניות זו מאז הסכם אוסלו ועד היום, במלאת כחצי יובל להסכמים.
על מנת ללמוד על הממצאים, קראו את המחקר המלא…
נייר זה סקר את מדיניותה רבת השנים של ישראל בתחום העסקת עובדים פלסטינים מאיו"ש בשטחה. הוא מציג את התמורות שחלו במדיניות זו מתחילת השליטה הישראלית באיו"ש ועד ימינו אנו.
המוטיבציה לכתיבת המחקר מקורה בעדויות שהולכות ונאספות בשנים האחרונות על הפרת התנאים הסוציאליים של העובדים הפלסטינים ועל כשלים בדרך חלוקת ההיתרים למעסיקים הישראלים אשר פוגעים ביעילותו של ענף הבנייה הישראלי.
במחקר זה התייחסנו לליקויים הללו כפי שהם מוצגים בדוח מבקר המדינה משנת 2014. ביקורת הדוח הצביעה על העדר מדיניות סדורה ואחידה להקצאת היתרים למעסיקים, היעדר פיקוח על מתן זכיות סוציאליות לעובדים פלסטינים ועל קיומו של הסדר כובל הגורם לכך שעובד פלסטיני מוכרח לעבוד אצל מעסיק ישראלי מסוים ללא יכולת לעבור למעסיק אחר. בעיה חמורה במיוחד הנובעת מהסדר זה היא התלות של העובדים הפלסטינים במתווכים לצורך הבטחת תעסוקתם, הגובים מהם עמלות גבוהות במיוחד עבור שירות זה.
לנוכח הליקויים שהוזכרו, בחנו את מידת יעילותה של הרפורמה של משרד האוצר בנושא שאושרה באוקטובר 2018. נמצא כי הרפורמה פותרת את מרבית הבעיות שנגרמו מהמדיניות שהייתה נהוגה עד כה, בעיקר ביטול ההסדר הכובל והגברת האכיפה לצורך הבטחת מתן תנאים סוציאליים לעובדים לפי לשון החוק הישראלי.
לבסוף, המחקר ממליץ על צעדים משלימים לרפורמה, ביניהם, הדרכה שוטפת לעובדים הפלסטינים בנוגע לזכיותיהם הסוציאליות והטלת עיצומים כספיים על קבלנים אשר נתגלה כי הם עושים שימוש בשירותיהם של מתווכים. המחקר אף מבליט את החשיבות של הקמת מערך התשלומים והסליקה מול הרשות הפלסטינית עליו הורתה הרפורמה, בכדי למנוע תשלום במזומן לפועלים, דבר אשר מגדיל את הסיכון לפגיעה בזכויותיהם הסוציאליות של העובדים.
כשלוש שנים לאחר אירועי אוקטובר 2000, פרסמה ועדת אור את המלצותיה לשיפור היחסים בין משטרת ישראל והחברה הערבית, ואלו הן: לחדול להתייחס אל החברה הערבית כאל אויב, לקדם הידברות בין החברה הערבית למשטרה ולאכוף את החוק באופן שוויוני במגזר הערבי. מחקר זה מתמקד במידת יישומן של המלצות אלו. בדקנו אלו צעדים ננקטו בנושא החל משנת 2003 ועד היום, תוך התמקדות במספר סוגיות הנגזרות מהמלצות ועדת אור. היכנסו למחקר המלא על מנת ללמוד על הממצאים.
כשלוש שנים לאחר אירועי אוקטובר 2000, פרסמה ועדת אור את המלצותיה לשיפור היחסים בין משטרת ישראל והחברה הערבית, ואלו הן: לחדול להתייחס אל החברה הערבית כאל אויב, לקדם הידברות בין החברה הערבית למשטרה ולאכוף את החוק באופן שוויוני במגזר הערבי. מחקר זה מתמקד במידת יישומן של המלצות אלו. בדקנו אלו צעדים ננקטו בנושא החל משנת 2003 ועד היום, תוך התמקדות במספר סוגיות הנגזרות מהמלצות ועדת אור. היכנסו למחקר המלא על מנת ללמוד על הממצאים.
מעת לעת נשמעות טענות כנגד חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) האוסר על כניסתם של בני זוג פלסטינים אל תוך הקו הירוק על מנת להתאחד עם בני זוגם הערביים החיים בישראל. חוק זה נחקק בשנת 2003 ולקראת חידוש תוקפו (מדי שנה) יש הקוראים לבטלו בשל אופיו המפלה לכאורה. נייר זה עומד על ההצדקות למניעת איחוד משפחות ומראה כי בניגוד לשיטתו של בית המשפט העליון, המבסס את תמיכתו בחוק על ההצדקה הביטחונית בלבד, גם להצדקה הדמוגרפית – שמירה על רוב יהודי מוצק – יש משקל לא מבוטל. במחקר זה הועמדה התשתית להצדקה זו והיא קיומה הלגיטימי של מדינת הלאום. מן הדיון בסוגיה זו מהדהדת חשיבותו של חוק הלאום כנותן תוקף לאמצעים השונים להגנה על מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ביניהם, מניעת איחוד משפחות.
במחקר זה חתרנו לגלות את מידת התלות הקיימת במדינות דמוקרטיות בין הענקת זכויות לדרישת חובות אזרחיות. התמקדנו בשלוש סוגיות של זכויות אדם העומדות בלב פולמוס ציבורי הן בישראל והן ברחבי העולם הליברלי, ואלו הן: הדרישה לנאמנות כתנאי לאזרחות, הגבלת זכות ההצבעה של אסירים והחלת חובת שירות צבאי/ לאומי בקרב אוכלוסיות המסתייגות מהשתתפות במאמץ הלאומי מסיבות שונות (דת, אידיאולוגיה ועוד). הסקירה עולה בבירור כי ישראל עומדת בשורה אחת עם דמוקרטיות חופשיות מבחינת האיזון שהיא מקיימת בין הבטחת אינטרסים לאומיים ושמירה על חירויות הפרט, ואף משתייכת לקבוצת המדינות הנוטות להתחשב יותר בחירויות הפרט, הן בסוגיית זכות הבחירה של אסירים והן בסוגיית הגיוס. מעבר לכך, הממצאים מעידים על כך שיש צורך בהסתכלות מחודשת על שיח זכויות האדם ובמיוחד – העמדה של שיח חובות מנגד.